‘לפני פסח לקחו את ‘הלחם והחלב’. כעת שוב? הפעם זה עד הסוף’ I טור מיוחד
1.
ככה מתחילות אינתיפאדות?
איך הוא הצליח לעשות תואר יוקרתי בלי מכינה ותנאי סף? הסוד בפנים
זאת נוכל לדעת רק בחלוף מספר חודשים, שכן עוד מוקדם מדי להחליט – אבל תזכרו את הפרטים: אם ביום מן הימים תמצאו בספרי ההיסטוריה פרק על הגל השני של הקורונה והתפתחות אינתיפאדה במגזר החרדי, תדעו שהייתם עדים להתרחשות און ליין.
אלא אם כן נתניהו ישכיל לעצור באדום. או שהחרדים יהיו אלה שייכנעו לאדום (לא נראה באופק).
ובינתיים מה? החל מסוף השבוע החלו חברי ‘גוש הימין’ (הצולע, אחרי שצלע אחת שלו באופוזיציה, בלי מאמץ מצד המפלגות החרדיות למנוע זאת. כתבתי בעבר, ואחזור שוב: אילו רצו המפלגות החרדיות באמת שימינה תיכנס לקואליציה, היו להן מספיק אקדחים להניח על השולחן ולקבוע עובדה: או שכל הגוש נכנס – או שכולנו באופוזיציה. התוצאה, במקרה כזה, ברורה. ביבי היה נכנע) להילחם בעד הציבור שלהם, כשהם בודדים בצריח.
כלומר, בתחילה לא ממש נלחמו, דאגו יותר לג’ובים, התקוטטו על ועדות זניחות. משראו שהציבור מתכוון לגבות מחיר יקר בקלפי, תפסו את עצמם והחלו להשמיע קולות של מאמץ.
וכשקלטו שפרופ’ גמזו מתקדם עם הרמזור שלו – הבינו (בניגוד לראשי המגזר הערבי שעדיין מאמינים לכנות ממציאי הרמזור, ושמחים על העזרה שיגיש פיקוד העורף ועל התקציב שיזרמו היישר ממשרדי הממשלה כיאה לעיר ‘אדומה בוהקת’), שאם חפצי חיים פוליטיים הם, מוטב שיכנסו לפעולה.
איך מפחידים את נתניהו? איך גורמים לו לעצור את התהליך שטווה פרופ’ גמזו?
לא קל ולא פשוט, באשר ראש הממשלה מסתתר מאחורי גבו של הפרויקטור, בעוד הוא ממשיך ליהנות מישיבות בסקרים. לכאורה, הכל טוב.
ואז נשלפו הסכינים.
פרויקטור הקורונה מטעם עצמו ח”כ נפתלי בנט (יש לו המון זמן באופוזיציה, לפני כמה ימים, קיבל ארכה של עוד 120 יום עד ליציאה לבחירות) לא מתכוון לבזבז את הזמן. הוא עט על כל אלקטורט, ונכון לעכשיו זיהה את המרמור החרדי ומנצל את הפרצה.
בביקור חגיגי שקיים היום בעיר אלעד, הוא נשמע רחום וחנון, רוצה להיטיב, מבין ללב התושבים וראש העיר שרוליק פרוש.
“אעשה הכל”, הבטיח בסיום, כשגם הוא וגם המארח יודעים: הוא לא יכול לעשות הרבה.
בעצם, לא יכול? אז זהו, שבעידן בו נסגרים דברים באמצעות התקשורת, הוא יכול לעשות לא מעט.
ביקור מתוקשר, עם אמירות נחרצות על אזלת ידה של הממשלה, מאותת באדום בוהק היישר למוחו של נתניהו (האיש שיודע לקרוא מפה פוליטיות, ורועד מכל רמז המסמן תזוזה פוליטית ממחנהו אל הצד היותר ימני): זהירות, אל תחצה באדום, החרדים לא יוותרו, לא הפעם.
ואז הגיע עפר שלח, עדיין ח”כ ב’יש עתיד’, האיש שיש במפלגות החרדיות מי שאומר “איתו יהיה קל יותר לשבת בממשלה, זה לא יאיר לפיד שהפך לסדין אדום”, ומי שכיהן בתפקיד יו”ר ועדת הקורונה בממשלת המעבר. גם הוא לא גמר להלל את החרדים של בני ברק הכושלת, ולהסביר מדוע דווקא הממשלה לא בסדר.
עוד קצת זמן חלף, וגם שר הבטחון בני גנץ הגיע לביקור בלשכת ראש העיר בני ברק, הקשיב לזעקות השב של ראש העיר ואנשיו – וצקצק בלשונו כאומר ‘אילו רק הייתי משפיע יותר בממשלה’, או ‘אילו רק הייתי ראש הממשלה’ כבר מזמן הייתם שוחים בים של בריאות, עושר ואושר.
מחר בצהריים יתכן ותישלף סכין נוספת: המפלגות החרדיות, יהדות התורה וש”ס, יגיעו לקיים ישיבת סיעה מ-א-ו-ח-ד-ת בעיריית בני ברק לאות הזדהות עם מאבק הרשויות החרדיות. למעשה, רק בבוקר יוחלט סופית אם להשיק את האירוע.
שעה קלה לאחר מכן תכנס ח”כ איילת שקד את התקשורת החרדית, באחד מחדרי משכן הכנסת, לתדרוך, שיסכם את כל הטוב הזה.
רק זה היה חסר לנתניהו, כמאה ימים לפני שהוא מאלתר את התירוץ לפירוק ממשלתו המקרטעת.
2.
ברקע, התחושה של הציבור החרדי שמפלים אותו לרעה.
קשה מאוד, עד בלתי אפשרי, להסביר לחרדי ממוצע מדוע העיר שלו אדומה, כשהעיר השכנה רק כתומה או צהובה. לפעמים, המספרים אותם מספרים, ההבדלים מינוריים.
שעות על גבי שעות ישבתי עם בכירים על מודל הרמזור, כדי לנסות להבין. הנה מה שהצלחתי, אחרי מאמצים.
“המספרים לא תמיד משקפים ולא תמיד קובעים רק הם לבדם. יכולות להיות שתי ערים עם מספר נדבקים זהה, אבל האחת תהיה כתומה והשנייה אדומה. למה? כי יש עוד קריטריונים.
“למשל, מספר המבודדים. הנה דוגמה מהשבוע שעבר: ברכסים היו 73 חולים פעילים בלבד. זה לא ממש הרבה. איפה הבעיה ולמה הפכה לאדומה? מספר המבודדים, שעמד רק על 36. אנחנו דורשים פי 3 מבודדים לפחות, ממספר החולים, אחרת משהו לא הגיוני, מישהו לא טיפל נכון בחולים. בממוצע, לכל חולה יש סביבו מעגל של שלושה מבודדים.
“קריטריון נוסף קשור לתחושה: האם פרופ’ גמזו חש שהוא יכול לסמוך על ראש העיר? האם לדעתו ראש העיר מטפל נכון בתחלואה? יעקב גוטרמן ממודיעין עילית השכיל מהרגע הראשון להעניק לו את התחושה הזו. הוא מרבה להתקשר לגורמים במשרד הבריאות, לעדכן, להתעדכן, לשאול שאלות, להציע רעיונות, לספר מה ביצע”.
יש מי שצוחקים כי על כל עפיפון שחילק לילדי העיר, התקשר לספר לגורם במשרד הבריאות. צחוק, צחוק – בסופו של תהליך הוא הצליח לתת תחושה, שהעסק אצלו בשליטה.
ערב פתיחת שנת הלימודים הבזיק במוחו רעיון: לא נכנסים ללימודים בלי בדיקת קורונה. בעיר בה “כל יום נולדת כיתה נוספת” מדובר באלפי נבדקים, רובם ככולם לא חולים, צעירים ובריאים.
התוצאה: מספר גדול של בדיקות שמתוכם אחוז קטן מאד של נדבקים. גם זה קריטריון – מהו אחוז המאומתים מכלל הנבדקים. פרופ’ גמזו אינו טיפש. אם הוא מבחין כי בעיר חרדית מסוימת מקרב מי שביצעו בדיקות יש אחוז גבוה של נדבקים, הוא מסיק שאנשים נמנעים מלהיבדק, שמי שכבר נבדק הוא מי שבאמת אחזו אותו תסמינים קשים – ומצב כזה הוא זוועה בעיניו. מבחינתו, כל מבודד שהיה בקרבת חולה מאומת, צריך להשתדל לעשות בדיקה.
ולמרות כל זאת, ככל הנראה החליט משרד הבריאות להטיל גם את מודיעין עילית לתוך רשימת הערים האדומות.
אגב, רבים שואלים, איך הצליח גוטרמן להשיג כמות ענק כזו של בדיקות? אין לי תשובה, לא ברור, אבל בתחתית השורה: הוא הצליח. כשעליזה בלוך מבית שמש בוכה שאין מספיק בדיקות, וכך אמר לי גם פרוש מאלעד – אני מבינה שלגוטרמן וקשריו אין כנראה תחליף.
אולי כי הוא כבר כמעט 20 שנה בתפקיד, אולי כי הוא מנוסה יותר מכולם, אולי כי קשריו הענפים עם הפקידות במשרדים השונים מן הידועות והמפורסמות, מי יודע. לא בטוח, שהוא ינדב את המתכון לכל מאן דבעי.
דן כהן, ראש עיריית רכסים, רץ לחקות אותו והזמין, אדום על גבי פקלטים, את התושבים להיבדק בהמוניהם. החרה החזיק אחריו (טוב לקח לו כמה ימים עד שנזכר) ראש עיריית בני ברק.
נכון לעכשיו לא נראה שזה הועיל להם.
3.
הייתי שם, בחדר בו ישבו נציגי פיקוד העורף, יחד עם ראש עיריית אלעד שרוליק פרוש וח”כ נפתלי בנט, עד לא מזמן שר הביטחון.
פרוש הציג בכאב, שלא ממש שקוף לו ולתושבים כיצד הפכו לעיר אדומה – “למרות שיש אצלנו כ-300 חולים בלבד”, שחלקם בישיבות בערים אחרות.
“הייתי בוועדת חוקה לפני כחודשיים”, סיפר פרוש, “אמרתי יש לי 300 חולים, 50 מתוכם מבודדים, תעזרו לי. גמזו, כאשר נכנס לתפקיד, אמר: ‘אני מטפל, מטפל’. בפועל? שום עזרה לא קיבלנו”.
בנט מיהר להגיב: “צריך לספור את החולים כאן בעיר, לא את אלו שחולים אבל נמצאים בישיבה בכרמיאל, זה ברור”.
פרוש ביכה את מצבה של העיר, למעשה מצבן של הערים החרדיות כולן, ואמר: “אין לי דרך לצאת לציבור ולהגיד, נותנים לכם סטירה, בעוד שערים שנמצאות במצב גרוע יותר לא חוטפות מכה”.
ומי כמו בנט, עם כל הרצון הטוב שלו לעזור, ויש לו רצון טוב, יודע עד כמה בעת הזו אינו יכול לעזור.
4.
כשיצא, ניסיתי להבין לאן הוא חותר, פוליטית.
הציבור החרדי אוהב אותך יותר מאז הבחירות הקודמות? שאלתי את בנט.
“אני מאד מחובר לציבור החרדי, מאד אוהב את הציבור החרדי. אני מרגיש שנעשה פה עוול כלפי הציבור החרדי. הציבור החרדי, אני חייב לומר, בצורה אובייקטיבית ואני משווה לערים, כולל העיר שלי רעננה – החרדים חובשים מסיכות, שומרים על ריחוק חברתי, מתנהלים למופת”.
ואז, כשאני מנסה לעשות את ההקשר הפוליטי, האם חרדים יצביעו לו בבחירות הבאות, הוא ממהר לסיים את השיחה. לא יודע, הוא מפטיר. כאילו, לא זה העניין בכלל. לא זה מה שהניע אותו להגיע לכאן.
ואולי באמת יש מניע אחר. הרצון להלחיץ את נתניהו, לגנוב קולות מהבייס שלו. עיון מדוקדק בסקרים האחרונים מראים שימינה בראשות בנט מצליחה לזנב בליכוד, אפילו במעוזי שמאל כמו כחול לבן או יש עתיד. לשם שואף נפתלי.
מאז ומתמיד, ועוד כשעמד בראש מפלגה סקטוריאלית, שאף להגיע לכס ראש הממשלה, תוך הקמת מפלגה שאינה דתית. שילובה של איילת שקד, שאינה דתית, במפלגה, הייתה רק איתות קטן בדרך להשגת המטרה הגדולה.
בסיבוב הראשון של הבחירות האחרונות (2019, מועד א’) הוא חטף מכה עזה, כשלא עבר את אחוז החסימה. מה שהכריח אותו להעניק למספר 2 שלו, איילת שקד, את הבכורה ולהפוך אותה למנהיגת המפלגה. מהר מאד הוא תיקן את המעוות (מבחינתו האישית) ושלח אותה חזרה למקומה ה’טבעי’, מקום מספר 2. מאז החלומות לעמוד בראש מפלגה ישראלית שתתחרה בליכוד ותביא הרבה מאד מנדטים קיים ומקנן במוחו בכל הכוח.
התייצבותו בריכוזים החרדיים מהווה איתות לנתניהו: אני רואה את עצמי מנהיג, רואה את עצמי אחד שיכול לרכוש אמון של נציגות חרדית, אחד שהם יוכלו לעשות איתו עסקים (פוליטיים).
גם אם הוא לא יאמר זאת בצורה גלויה ומפורשת.
5.
מכאן, לאן?
פרוש, אמרתי לראש העיר, כשיצאנו מהמתחם, אני רואה אותך פה במאמצים כבירים למנוע את הסגר, כמו שליח שעומד ומנסה לעצור את הסכר עם האצבע.
הוא, אגב, לא הסיר את המסיכה שעל פניו אפילו לרגע, גם לא כשהתראיין. ולא, הוא לא היה נשמע אופטימי. “לא נראה לי שנצליח, זה לא מצב פשוט, החליטו לשים סטיגמה על המגזר החרדי ולצערי אנחנו נמצאים בתוכם, או לשמחתי. אבל אנחנו שם, אף אחד לא יצליח לבודד אותנו. אנחנו משפחות ברוכות ילדים, אברכי כולל, כאלו שלומדים, גרים בדירות צפופות – זה הנתון. אני שמח שגם בנט כשהיה פה, פיקוד העורף והמשטרה – כולם אומרים דבר אחד. הציבור החרדי שומר, לובש מסיכות, שומר על מרחקים – למה התוצאה כך? צריכים לבדוק. אני חושב שעושים עוול ליהדות החרדית ומישהו יתן את הדין על זה”.
אתה חושב שעושים לנו בכוונה כי אנחנו חרדים? הכי קל לפעול נגד חרדים וערבים?
“כשביבי היה צריך אותנו בסיבובי הבחירות הוא ידע לעמוד בפרונט ולשמור על מה שצריך. היום יותר נוח לו, אז הנה, גמזו נמצא פה ועושה מה שרוצה ואף אחד לא מגיב אפילו לדברים האלו. יש דרכים איך להוריד את התחלואה, יש דרכים איך לטפל בזה – לא עושים את זה”.
ניסית להציע לגמזו ונתקלת בחומה?
“אני מציע כבר חודשיים הצעות, לא סופרים אותנו”.
אתה חושב שתהיה אינתיפאדה בערים החרדיות? שאלתי אותו. ברכסים? עמנואל? אלעד? בבני ברק?
הוא בורר את מילותיו, הוא לא אומר את זה בפירוש, אבל מזהיר: “בפעם הבאה כשיהיה סיפור של אתיופים בחיפה או של ערבים מהמגזר השפוי, הציבור החרדי לא צריך יותר לנפנף. שיידע שבמדינת ישראל מקטלגים מגזרים והופכים אותם לאפסים. ואנחנו צריכים לשים את הדעת על זה”.
יחסית לאמירות הבוטות שכבר שמעתי מנבחרי הציבור שלנו, בערים ובכנסת, הוא היה עדין. דברו איתם שלא למצלמה ותשמעו מילים קשות. זעם נורא על ראש הממשלה, שהפך את הציבור החרדי לשק חבטות.
וביבי איך מגיב? טוב, התקפל ומנע סגר, אפילו טרח להכין סרטון ולדבר ללב הציבור החרדי.
האם כל זה ימחק את התחושה הקשה של החרדים, ה’עמך’ כמו גם הפוליטיקאים, בין לילה? לא בטוח.
והאם יש מצב שהפוליטיקאים, שיודעים להרגיש את נפש העם שלהם ולזרום, ימליצו בסיבוב הבא לנשיא על מישהו שלא נושא את שמו של בנימין נתניהו?
ימים יגידו.
6.
אז בעוד פרוש רק מזהיר מאינתיפאדה, בבני ברק יש מי שכבר עובד לארגן אותה: ביממה האחרונה הוקמו קבוצות וואטסאפ, בהן חברים מאות בעלי עסקים בעיר התורה והחסידות, שהחליטו לפרוץ את הסגרים – אם יהיו ולפתוח את כל החנויות.
“בגל הראשון שלפני פסח לקחו לי את ‘הלחם והחלב’, בימים של ערב החג שבו אני מוכר את כל הסחורה”, אומר אחד הסחורים. “וכעת לפני חגים שוב? בדיוק בזמן שבו אני מצליח להביא לחם לילדים שלי? אנחנו הולכים עם זה הפעם עד הסוף”.
תגובות
אין תגובות