עוד יגיעו ימים שכולם ישאלו: מתי הפכנו לכאלה?
אנשים נמצאים כעת בתוך כל הכאוס והמחשבות מבולבלות, אבל יגיעו ימים בהם כל מה שקורה כעת יבחן וילמד בראייה היסטורית.
רוצה תואר יוקרתי המתאים מאד לדרך החרדית? – כך תעשו את זה!
עוד יבואו ימים בהם ישראל קדושים יסתכלו לאחור וישאלו את עצמם: כיצד ומתי התרחשה התופעה שמעם סגולה שמוקיר את ערך החיים ונאבק על הארכת חיי שעה, ומאומה שמקדשת את החסד והעזרה לזולת – הפכנו לאנשים שמקדשים את הרגע, בעלי דחף בלתי נשלט להמשיך הכל כרגיל, תוך התעלמות מהאנשים שבסיכון, וכולם חוזרים ואומרים “שלום עלי נפשי”?!
עדיף שכל ביתר עלית תהיה בסגר מלא חודשיים, שאנשים לא יעבדו ויאכלו פת במלח, שלא יקיימו אירועים ומניינים – והעיקר שלא ימות נוימן אחד שלא חטא בכלום.
הכי קל לומר, שאנשים יכולים למות מכל דבר וגם מבדידות. בעצם, כעת מותירים לאנשים שבסיכון שתי ברירות – או שתקברו בבתים בבדידות או שתקברו מקורונה בחוצות. אבל יש אופציה שלישית, בה הסביבה נזהרת ולוקחת אחריות ומוותרת קצת על הדחפים והמותרות, ואז גם אנשים בסיכון היו יכולים לאפשר לעצמם להסתובב יותר, להיות פחות במצוקה. קהילה שמקדשת את ערך החסד, אמורה לחשוב עליהם ולא לזרוק אותם להתבוסס לגורלם.
אמת ונכון, וכבר כתוב בתורתנו שכיוון ששנה אדם בעבירה ושילש נעשית לו כהיתר. אחרי שאנשים חרגו פעם אחת כי לא היו מסוגלים, הם המשיכו והמשיכו, ופיתחו לעצמם כל מיני תאוריות. פתאום כל אחד מבין איך צריך להתמגן, איך פועל חיסון עדר, למי זה מסוכן ולמי לא, האם מסכה עוזרת, והאם בכלל צריך בידוד.
כמובן שנקיפות המצפון לא מוותרות, אז גם מוסיפים קצת טענות לשם שמיים: גמזו הוא אנטישמי שקם בבוקר וחושב איך אפשר לגרום לברסלבים לא לנסוע לאומן. בכלל, כל בחור שלא שנה כבר נהיה ‘מבין’ בענייני אמונה ובטחון המורכבים. וכולם כבר יודעים לומר שפחד, הוא זה שבכלל מה שהורג ולא המגפה.
•
עצת השטן הצליחה להכניס פירוד בלבבות האנשים, כאילו המסכה הומצאה על ידי הגר”א ונגנזה על ידי הבעש”ט. יש קהילות ליטאיות שלא מקפידות, ויש קהילות חסידיות שמקפידות. אבל בשביל השטן זה לא משנה כלל. הוא חוגג.
יש פתרון אחד שכתוב בתורתנו למגפה – העיקר שיכוון ליבו לאבינו שבשמיים.
לכוון ליבו לשמיים, זה לא להרים את הראש למעלה ולהמשיך לנהוג כרגיל. לכוון ליבו לשמים זה לקחת את תרי”ג המצוות, ללמוד אותם ולהתכוון לקיים אותם – במה שעושים. וכן, גם במחיר של אי נעימות או קושי.
מי שחושב שהוא עלול להשתגע או להתגרש אם ישמור על כמה הנחיות, יש לו בעיה גדולה באמונה ובטחון – ובטח ובטח שהוא לא שרוי בשמחה. כי מי שמאמין יודע שהכל מה’ יתברך ושעימו אנוכי בצרה, והוא לא בצער ולא בדיכאון בגלל שביקשו ממנו להיות שבוע בבית.
• הכותב הוא יהודי בסיכון המסוגר מאז פורים בביתו
-
ממש דברי טעם. יישר כח
הפלא הוא בעיקר על העסקנים המקומיים, אלה המכונים ראשי עיר. במקום לבקש מהציבור להקפיד על כללי התו הסגול, במקום לבקש מהשלטון המרכזי עזרה באכיפה, מזניחים העסקנים את הציבור להרגשה שאפשר לחזור לשיגרה, למעט הצגה של מסיכה וכדומה.
גם כאשר המצב מדרדר, גם כשיש עשרות חולים, עדיין העסקנים לא מתווכים לציבור את חומרת הסכנה. גם כאשר המצב מחמיר עוד יותר והשלטון המרכזי מנסה לאכוף משהו, מפריעים העסקנים המקומיים ומסכנים עוד יותר את הציבור.
גם כאשר המצב ממש נורא ואיום, עד שהשלטון המרכזי מוכרח להתערב ולעזור לציבור מעיוורון העסקנים המקומיים, עדיין מפריעים האחרונים להטיל הגבלות הכרחיות.
ניקח כדוגמא את מאיר רובינשטיין מביתר. יבוא וינסה לתרץ למה בעירו חלק מבתי כנסת חסידיים בשבת ללא מסיכות? יבוא מאיר ויאמר מה הוא פעל בנידון? יבוא מאיר ויענה למה הוא מפריע לשלטון המרכזי לאכוף כללי בריאות באמצעות קנסות? או לפחות סגר לאחר הדבקה המונית? יבוא מאיר ויסביר איזה ערך מוסף הוא תורם לעיר, אם בכלל? זה רק דוגמא. גם בערים נוספות העסקנים נמנעים מאכיפה והסברה, מדרדרים את בריאות התושבים לתחלואה המונית, מפריעים לשלטון המרכזי לפעול לרווחת התושבים.
הפקרות אינה מדיניות ! סכנת נפשות אינה פיקחות !
צודק הכותב, צודק רוני גמזו וטועים רוב העסקנים העצלים
-
13/09/2020 07:47
הכותב צודק שהנמצאים במצבי סיכון הופקרו לגורלם, אך גמזו אינו אטישמי אלא מנותק. הדעות הקדומות על הציבור החרדי מאז שנכנס לתפקידו וההתבטאויות חסרות הרסן החוזרות ונשנות כנגד הציבור החרדי, גרמו לציבור החרדי לאבד את שארית האימון שהיתה לו בממשלה.
אפשר לדבר על סגר ועל פת במלח, אבל באותה מידה יהיו אנשים שימותו כי לא תהיה להם גם פת במלח והם יצברו חובות של אלפי ועשרות אלפי שקלים, מה שיכול לשלוח אותם בבטחה לכיוון העולם הבא.
למרות מספר החולים הנמוך בציבור החרדי בניכוי בחורי הישיבות, מתעקשים במשרד הבריאות להפוך את הערים החרדיות לערים אדומות. מה שיוצר את התחושה של חיפוש המטבע מתחת הפנס. ובלי סגר ישנם עשרות אלפי אנשים שהגיעו לפת לחם ואף למטה מכך.
על כן הכותרת בה נקט הכותב הנכבד, שאני שותף מלא לתסכול ולכאב העוברים עליו יכולה לפנות גם אליו.
ויהי רצון שהמחלה וכל הנלוים לה יתבטלו מעלינו במהרה.
-
