שי נולד בכפר סבא, בחודש אדר, למשפחה דתית-לאומית. היה ילד שמח ושובב ומצחיק. סביב השירות הצבאי הוא התרחק מהדת. לאחר הצבא הלך ללמוד ראיית חשבון ולקראת סוף הלימודים התחיל לחזור לשורשים, התחזק והתחבר לחסידות ברסלב.
שנתיים לאחר שהתחזק התחתן עם סיון, חוזרת בתשובה שלמדה בצפת.
הוא למד תורה ללא הרף – ובזכות ההתמדה והשכל החריף שהיה לו, הגיע להספקים עצומים, ועבר את מבחני ההסמכה להיות רב עיר. בצניעותו הוא לא סיפר למשפחה הרחבה על כך, והמשיך להתרכז בלימוד. נודע לנו רק כבדרך אגב על כל הישגיו.
הוא עבד בלילות כדי לפרנס את המשפחה, כשומר בפנימייה באזור השרון, ולא היה מוותר על הלימוד גם בבקרים למחרת. הוא למד ‘סדר בוקר’ בכולל, ואז נכנס לישון קצת באוטו ליד הכולל כדי לא לפספס ולהמשיך ללמוד גם בצהרים. לאחר מכן חזר לביתו והיה איש משפחה למופת.
אבא סבלני ומדהים לילדים, העוגן של הבית.
בכל מצב, בכל הקשר – הוא היה שמח. החיוך לא מש מהפנים שלו. אדם תמים. פשוט. מלא ביושרה ונקי כפיים. אני יודעת שתמיד מרבים בסופרלטיבים על המת, אבל שי היה הרבה מעבר לכך. הוא לא הקפיד על אף אחד, היה נעים ונינוח עם כולם.
הוא גר במשך 13 שנה במושב שער אפרים בשרון ולימד שם שיעורי תורה באופן קבוע בהתנדבות. גם כשהם עזבו לפתח תקווה לפני כשנתיים, לגור בבית של סבא שלי ז”ל, הוא המשיך להגיע למושב להעביר שיעור.
בכל פעם שהוא אמר דברי תורה במפגשים משפחתיים, הוא דיבר על ענווה. היה לו משפט שתמיד אמר: זה לא פשוט להיות אדם פשוט.
הוא המשיך את המסורת של מרוקו – הוא ידע את כל המנהגים ואת מסורת בית אבא. הוא היה דומה מאוד לאביו, דוד שלי, אברהם אוחיון ז”ל שנפטר מסרטן.
שתי הבריתות של הבנים הגדולים היו אצל הרב עובדיה יוסף, והברית של הבן מלאכי הייתה אצל הרב שטיינמן. זה היה בבוקר של צום גדליה, למחרת ראש השנה, כשהוא כמובן חזר מאומן.
עשה המון המון, ובענווה יוצאת דופן. אין אחד שלא אהב אותו.
המשפחה כולה לא מעכלת, מסרבת להאמין. אני חושבת שהפסוק שהכי מאפיין אותו הוא ‘תמים תהיה עם ה’ אלוהיך’. ממש כך הוא חי.
• פורסם בדף הפייסבוק של סיון רהב מאיר