מפתיע: מי הם בעלי הטורים והמגישים האמינים ומועדפים?

כבר שנים מתנהל ויכוח ‘האם הפרינט מת?’

בחברת מחקרי דעת הקהל ‘דיירקט פולס’ של שלמה פילבר וצוריאל שרון החליטו לבחון את ‘מדד אימון הציבור בעיתונאים ופרשנים’.

מדד אמון הציבור על הפובליציסטים ובעלי הטורים מראה כי חוץ מנחום ברנע, חתן פרס ישראל לתקשורת, כל שאר הפובליציסטים הבכירים מהעבר שאינם מופיעים גם בפלטפורמות הדיגיטליות, כמו יוסי וורטר מ’הארץ’, סימה קדמון מ’ידיעות אחרונות’ ושלום ירושלמי – לשעבר במעריב והיום ב’מקור ראשון’ – הפכו כמעט לחסרי השפעה.

לעומת זאת, עמית סגל – שמככב בצמרת בפער ניכר מכל היתר, ובן כספית, שני בעלי טורים עם פעילות ענפה גם בדיגיטל, מביאים מספרים גבוהים במדד הנוכחי ונראה כי הדיגיטל משפיע גם על קריאת הטורים שלהם בסופי השבוע.

הנה תוצאות מדד בעלי הטורים והפרשנים:

צילום: טוויטר דיירקט פולס (לצפיה לחצו להגדלה)

גם מגישי תוכניות האקטואליה הפכו בשנים האחרונות למעצבי המסרים, הן בנושאים שהם מביאים בתוכניות שלהם ובעיקר באופן השאלות שהם מציגים.

ב’דיירקט פולס’ החליטו לבחון את מידת האהדה למגישי התכניות השונות.

את צמרת המגישים המועדפים חולקים שרון גל המשדר בערוץ 13 והמגיש הוותיק עודד בן עמי המשדר בחדשות 12 – עם 16% מהציבור המעדיפים כל אחד מהם.

את המקום השני חולקים הצמד הטלוויזיוני קלמן ליבסקינד ואראל סג”ל המשדרים תכנית משותפת בכאן 11, עם מגישת תכנית הבוקר של רשת 13, הילה קורח – עם 15% של העדפה.

את המקום השלישי, עם 10 אחוזים, חולקים המגישים הוותיקים רפי רשף ורינה מצליח.

אחריהם אמנון לוי המועדף על ידי 5 אחוז מהצופים, עופר חדד המועדף על ידי 3 אחוזים ואלמוג בוקר עם 2 אחוזים.

“באחרונה החליט תאגיד כאן 11 להוריד את תוכניתם של קלמן ליבסקינד ואראל סג”ל בטענה כי איננה מייצרת שיח ציבורי. המספרים במדד מציגים נתונים אחרים מהטענות, כמו גם אצל שרון גל בערוץ 13 שזוכה מהציבור לציון גבוה על אופן הגשתו, כשהוא מקדים מגישים ותיקים ומנוסים ממנו”, צייצו בדיירקט פולס בעקבות התוצאות.

מקצוענים חסרי א’גנדה פוליטית נפגעים

שלמה פילבר כתב אחר פרסום המדד “הבהרה למדד אמון הציבור בעיתונאים ובפרשנים שפרסמנו היום”:

“הדגשנו, ואנחנו חוזרים ומדגישים, שהמחקר הזה ניסה לבחון את יחסו של הציבור לכלל העיתונאים והפרשנים הבכירים. לצורך כך, בכל השאלה ניתנה האפשרות לבחור רק שם אחד בכל קטגוריה.

המחקר רצה לבחון האם הציבור שמפוצל כיום לימין ושמאל בנושאים רבים כל כך כמו משבר הקורונה, הכלכלה, הסכמי השלום ועוד נושאים בוערים שעל סדר היום, מתפצל כך גם ביחסו לתקשורת.

מהסקר אכן עולה תמונה מרתקת של המיפוי והתיוג שהציבור נותן לעיתונאים הבכירים.

ואולם, הסקר עושה עוול דווקא לז’אנר נדיר שהולך ונעלם של עיתונאים מקצועיים ואמינים ששומרים את דעותיהם הפוליטיות לעצמם ומקפידים על אובייקטיביות עיתונאית.

כאמור, הסקר יצר מעין ‘מפה פוליטית’ של העיתונאים עם עמדה פוליטית מוצקה והשפעתם על שיח ימין ושמאל בישראל. אבל עושה עוול דווקא למקצוענים חסרי הא’גנדה הפוליטית, כמו אלמוג בוקר, עופר חדד או דפנה ליאל ונוספים.