‘אין צורך לחפש אותו או לקלל’: על מה יעל שבח לא שוכחת ולא סולחת

בעת כתיבת הציוץ הזה אני קצת מסתכנת בחשיפת יתר אבל זה חשוב לי בכל זאת אז אפתח בהקדמה.

אנשי תקשורת יקרים, בבקשה, אל תרדפו אחרי מושא הציוץ עד יום מותו. זה תפקידי וכל זמן שהוא בוחר לא להיחשף זו בעיה פרטית שלו. לשאר הקוראים, יש סיכוי שהוא ביניכם, היו עדינים בתגובות שלא אצטרך להסתיר.

ועכשיו לסיפור: כן, יש אדם אחד שאני לא מצליחה לסלוח לו. אחד שאני כועסת עליו מאוד, בעיקר כי הוא מעולם לא ביקש סליחה. אני יודעת שברגע שיתוודה ויבקש אסלח לו בלב שלם. אבל כל זמן שזה לא קרה אני לא מסוגלת לדון אותו לכף זכות. בלילה, לפני השינה, אני מניחה אותו בצד ורק אחר כך אומרת “הריני מוחלת וסולחת..” הוא לא לגמרי אשם.

המדיה והתקשורת אשמה הרבה יותר. אבל הנזק שנעשה התחיל ממנו. אין לי מושג מה מניעו ואני מניחה שזה נעשה בטמטום לב או אולי מתוך רצון להיות זה שיודע הכל. זה קרה בלילה ההוא, אותו הלילה המר ששבר לי את החיים לרסיסים.

מספר רגעים אחרי שדיברתי עם רזיאל הוא הקליט את עצמו בקבוצת ווצאפ מאוד גדולה של כל גורמי הרפואה באזור השומרון. בהקלטה הוא הודיע על הירי ודיווח על מיקומו וביקש עזרה. מקולו ניכר שהוא במצוקה גדולה ושאלו כוחותיו האחרונים. כמה דקות מאוחר יותר ההקלטה הזו נשמעה ברחבי כל בית בישראל בו דלק הרדיו.

כולל בבית של ההורים שלו. כולל בבית של חבריו של בני משפחתו. כולם זיהו אותו. כולם זיהו את מצוקתו וכולם ישבו בבית חסרי אונים לנוכח ההקלטה המזעזעת ההיא שהרעידה להם את קירות הבית. מאוחר יותר הבנתי שההקלטה הזו, זמינה ברשת ובאתרים מסוימים. זו הדרך בה הוריו של רזיאל קיבלו את הבשורה על הפיגוע.

לצערי הגדול, סקרנותי לא עמדה לי ושמעתי את ההקלטה הזו כמה חודשים אחר כך. אי אפשר להסביר את גודל השריטה שנחרטה אצלי. כאילו רצחו אותו מחדש. אותו האדם שהעביר את ההקלטה לגורמי תקשורת מן הסתם לא תיאר לעצמי שזה יהיה כל כך נורא לשומעים. אחרי הכל, הוא איש רפואה, הוא שמע הרבה כאלה או שאולי כן תיאר לעצמו אבל לא חשב שהוריו ומשפחתו יהיו בין המאזינים.

הוא כנראה גם לא חשב על ילדיי, שבבוא היום יצליחו לבדם להגיע אל הזעקה המשתקת הזו שנגישה להאזנה בנהר הרשת השוטף. בעבר הייתי מדמיינת לי איך אני תופסת אותו ומשתילה לו בתוך האוזן את ההקלטה הזו, שזה מה שישמע כל יום עד סוף חייו.

היום יש בי יותר כח פשוט להתעלם ממנו, לזכור שהוא לא נכלל בקרב האלו שחובתי לסלוח להם. ואולי בעתיד עוד אמצא את הכוח באמת פשוט לסלוח, על הצלקת הנוספת שנוצרה בתוכי בגללו. עד כאן.

ואני חוזרת על בקשתי. אין צורך לחפש אותו או לקלל אותו. אני עושה את זה מספיק גם בלעדיכם. תודה.