השרה עומר ינקלביץ’ יצאה ביום חמישי האחרון לטיול משפחתי בנחל הג’ילבון.
הכנסה קבועה מביטוח לאומי? בדוק היום את זכאותך לקצבה חודשית
בשלב מסוים הבת הגדולה חשה ברע והתעלפה. למזלה, דור רפאלי, אחיה של הידוענית בר רפאלי, שטייל במקום נחלץ לעזרתה.
השרה העלתה פוסט בדף הפייסבוק האישי שלה בו גוללה מה קרה.
•
“שיתוף אישי”, פתחה את הפוסט. “כשנכנסתי לעולם הפוליטי והתחלנו בבית להבין עד כמה זה מורכב, כואב ולעיתים ממש אכזרי – החלטנו ‘לחתום’ על חוזה לא כתוב, במסגרתו התחייבתי בבית לא לשתף בחוץ את החיים האישיים שלנו. ירון בעלי הטיל וטו, אמר שנעבור הכל גם אם יהיה קשה, אבל ‘עד המשפחה – המשפחה מחוץ לתחום ולמשחק, לא מפרסמים אותה ואודותיה…’
אמנם למדנו בדרך הקשה שלפעמים מערבים אותם בעל כורחם, אבל אני מאוד משתדלת לעמוד ב’הסכם’, ולא לערב תמונות וחוויות משפחתיות, כמעט אף פעם.
אבל היום זה קורה במכוון: אני רוצה לשתף בחוויה מרגשת שעברנו אתמול, ולהודות שיש לנו במדינה הזו אנשים כאלו איכותיים, אנושיים, אכפתיים ומסורים. אני מלאה הכרת הטוב, וגאה בטובי הלב שפגשנו בדרך…
יצאנו במסגרת משפחתית לטייל קצת בצפון. למען האמת, לא בטוח ש’טיול’ זו ההגדרה למסעות המשפחתיים שלפעמים נדמים יותר למסע כומתה, כשדעתם של בני משפחתי לא נחה עד שכולנו חבולים מכל הכיוונים. אלא שהפעם זה היה מעט שונה:
במהלך המסלולים, ירדנו למפל דבורה בדרך לג’ילבון, נפעמנו מהטבע ביופיו ובעוצמתו, קפצנו למים, שחינו ועמדנו לשים פעמינו להמשך המסלול. אלא שאז בתי הגדולה, יעל, התלוננה על סחרחורת קלה. הצענו לבנים להמשיך במסלול, כשאנחנו נשוב לרכב לנוח…
לא העליתי על דעתי אופציה שאולי היא התייבשה ושהדרך מהמפל לרכב תהפוך לחוויה פחות נעימה. התחלנו לצעוד בשמש הקופחת חזרה במסלול לכיוון הרכב. בעודנו על הצוק, כשיעל לצידי מסוחררת מעט, לפתע ברגע אחד ללא הודעה מוקדמת – היא התעלפה!
את הרגע הזה אני מעדיפה לשכוח, תחושה של חוסר אונים. ואז משום מקום הגיעו שני בחורים, הוציאו מים, טיפלו ביעל (וגם באמא שלה…), היא התעוררה וחזרה מעט לעצמה.
אבל אז הבטתי במעלה התלול לפנינו (שגם ביום מעולה שלי, אני בקושי יכולה לטפס אותו), הבנתי שבמצבנו לעלות את כל הדרך למעלה בשמש הקופחת זו משימה בלתי אפשרית, ולהתקשר לירון שנמצא עם הבנים בהמשך המסלול בגי’לבון באזור בלי קליטה זו אפילו לא אופציה.
אחד מהבחורים קלט את הסיטואציה, שאל בעדינות אם זה בסדר שהוא ירים אותה, הבחור המקסים הזה, המלאך שנשלח אלינו, פשוט הרים אותה ודילג במעלה ההר כשהוא נושא אותה עד למעלה (אנחנו עד עכשיו בוויכוח פנים משפחתי אם היא נחשבת למשקל כבד או בינוני… מה שבטוח: קל זה לא!!!).
הוא אמנם היה בחור חסון, אבל זו לא הייתה משימה קלה, תרתי משמע. ברגע הזה הבנתי, איך אדם מקבל כוחות עצומים כשהוא עושה משהו טוב, כמו מלאך משמיים. הגענו למעלה. צמד הבחורים המקסימים האלו לא עזבו אותנו עד שיעל חשה בטוב, עד שסיימנו להם את כל המים (שלושה בקבוקים!), ועד שהגענו לרכב והתחברנו עם המשפחה.
כשהודינו לו מכל הלב, הוא השיב בצניעות אמיתית: “לא עשיתי כלום, בטוח שכל אחד היה מסייע לכן ואתן בטוח לאחרים”.
אז כאמא שעברה רגעים לא נעימים אתמול, אני מודה לאלוקים ששלח אלינו שני מלאכים טובים, אנושיים ומקסימים, שלפני הכל מביטים ומסייעים לזולת, במסירות ובאנושיות אין קץ, מכל הלב והנשמה.
רגע, ויש פאנצ’:
כשיעל שבה לעצמה היא אמרה ל’מלאך’ שסחב אותה במעלה ההר: “יוו… איך שאתה דומה לדור רפאלי”.
ואז הוא עונה לה… “אה, זה אני”!
תודה רבה נסיך דור רפאלי ולנמרוד המקסים.