מחשובות המשפטנים: כלת פרס ישראל לחקר המשפט ומי ששימשה שנים רבות כפרופסור למשפטים באוניברסיטה העברית, רות גביזון, נפטרה היום (שבת) בגיל 75.
היא הותירה אחריה בן יחיד.
גביזון נולדה בירושלים וגדלה בחיפה. למדה בבית הספר הריאלי, ולאחר מכן שירתה בנח”ל. למדה באוניברסיטה העברית משפטים, כלכלה ופילוסופיה, וקיבלה תואר מוסמך במשפטים בהצטיינות יתרה בשנת 1971.
ב-1975 קיבלה תואר דוקטור בפילוסופיה של המשפט מטעם אוניברסיטת אוקספורד, ואף שהתה כפרופסור אורח בבתי הספר למשפטים של אוניברסיטת ייל ואוניברסיטת דרום קליפורניה
פרופ’ גביזון היתה מחשובי החוקרים בתחומי המשפט והחברה, שימשה כחברת ועדת וינוגרד לחקירת הכשלים במלחמת לבנון השנייה ואף הייתה מועמדת לבית המשפט העליון.
ב-2003 פרסמה, יחד עם הרב יעקב מדן, את אמנת גביזון מדן, שמהווה ניסיון להגיע להבנות בנושאי דת ומדינה שיהיו מוסכמות גם על דתיים וגם על חילונים. ייחודה של האמנה בכך שהיא מציגה הצעות מפורטות בתחומים רבים, בהם חוק השבות, שבת, נישואין וגירושין, קבורה, מועצות דתיות ועוד. העבודה על האמנה נמשכה כשלוש שנים בחסות מכון שלום הרטמן, ומרכז רבין לחקר ישראל. האמנה פורסמה במשותף על ידי קרן אביחי והמכון הישראלי לדמוקרטיה.
החל משנת 2004 עלה שמה של גביזון כמועמדת לתפקיד שופטת בבית המשפט העליון. למינוי זה התנגד בתוקף רב נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק. טענותיו נגעו בעמדותיה של גביזון המבקשת כי שופטים יפעלו באיפוק ובזהירות בניגוד להשקפתו שלו.
נושא מינויה של גביזון הפך במידה רבה לנושא של מחלוקת ציבורית, וב-2005 גם למאבק אישי בין שרת המשפטים ציפי לבני, שהטילה את כל כובד משקלה בעד גביזון, לבין השופט ברק, שבאופן חסר תקדים אף התבטא בפומבי כנגד מינויה.