זה היה בחודש חשוון תשנ”ד, לפני קרוב לעשרים ושבע שנים.
הכנסה קבועה מביטוח לאומי? בדוק היום את זכאותך לקצבה חודשית
פגשתי אותו, את הגאון רבי עדין אבן ישראל-שטיינזלץ זצ”ל בחצר כ”ק מרן אדמו”ר מליובאוויטש זצוק”ל.
הוא ניאות לבקשתי להעניק לי ראיון, ראשון מסוגו, על הפגישות הרבות שאותן זכה לקיים, פנים בפנים, בקודש פנימה עם רבו.
באותה שיחה נדירה, גילה את אוזני כי מעולם לא הרהיב עוז להרצות לפני רבו שאלה כלשהי הקשורה לעולם הגשמיות.
היו לו שיחות רבות שנמשכו על פני שעות רבות. אף הוא היה אחד היחידים שזכה להיכנס ל’יחידות’, בעיצומו של יום ולא בשעת לילה ובכל אותן שיחות גמר אומר בנפשו כי לא יעלה בפני הרבי שאלה הקשורה בגשם, ולו על מנת שלא לגזול מזמנו היקר מכל יקר.
עם זאת, היה זה הרבי שביקש לשאול מפיו על הסתדרותו בעולם החומר, מתוך דאגה אישית לו. ואכן, כל אימת שעבר על פני הרבי, לא ניתן היה שלא לראות את אותה חיבה יתרה שהרעיף כלפיו.
באחת הפעמים, כאשר הגיע אל ‘חלוקת הדולרים’, מדהים היה להיווכח כי חיוך רחב התפשט על פניו הקדושות באומרו לו: “כל הדברים הטובים באים בהפתעה”.
בעדינותו האופיינית, כשמו, העיר החסיד כי טרח להודיע בכתב לפני בואו אל חצר הקודש, אך הרבי השיב לו: “אינה דומה שמיעה לראיה, ולדכוותיה אין צורך לבאר הדברים”.
וידאו: באדיבות JEM
בכל אותה שיחה מרתקת נפעמתי עד מאוד להיווכח כי איש האשכולות היושב מולי, שמאחוריו יבול כה עשיר ובלתי נתפס של ספרות מקורית בכל מקצועות התורה, נגלה ונסתר, מדבר בהתבטלות עצומה, שעה שהוא שח ומשוחח אודות רגעים גדולים וקטנים שזכה לחוות בצילא דמהימנותא.
•
לפני שנים אחדות, היתה לי הזכות להנחות אירוע גדול בעיר גדולה לאלוקים ולהזמינו כאורח הכבוד.
בנוטלו את רשות הדיבור פתח ואמר כלפיי: “אני מודה לרב שהזמין אותי שלא האריך בהספד שנשא כאן עליי, בטרם הציג אותי בפניכם. אבל אני מבטיח לו: עוד יהיה זמן שבו יוכל להספיד אותי. לא עתה. יש לי עוד תכניות רבות”.
אבל את סגירת המעגל האמיתית, לעומת אותו ראיון שהעניק לי, חשתי היטב כשעיינתי בספרו שיצא לאור אך לאחרונה ובו מגולל הוא בגוף ראשון את תהלוכות חייו של כ”ק מרן אדמו”ר מליובאוויטש זצוק”ל, מתוך אספקלריית זווית ראותו.
בעמוד 272, התרגשתי לגלות כי המחבר הדגול מציין כי “רבות מהעובדות המובאות בפסקאות הבאות” נלקחו מתוך ספרי.
אם זכיתי והמחבר הדגול והפורה, בר סמכא שרבים מספור בלעו בצמא את דבריו, מצא בי מקור מהימן לקטעים רבי משמעות באחד הספרים היותר אישיים שלו – היה זה שכרי.
• פורסם הבוקר בעיתון ‘המבשר’