זה הסוד: מניין נובע חוסר הסיפוק שאנשים חשים ומה הפתרון האמתי?

בעולם הרחב הימים האלה הם ימי נופש וחופשות, אבל השעון הפנימי של לוח השנה היהודי משמיע צלילים אחרים.

הכנסה קבועה מביטוח לאומי? בדוק היום את זכאותך לקצבה חודשית

ט”ו באב מסמל את התקצרות הימים והתארכות הלילות. בלילות בני-האדם שבים לבתיהם. כשהלילה נעשֶה ארוך יותר, יש לאדם יותר זמן שראוי להקדישו ללימוד התורה. ט”ו באב נושא עימו מסר בדבר הצורך להוסיף בזמני שיעורי התורה.

הכנסה קבועה מביטוח לאומי? בדוק היום את זכאותך לקצבה חודשית

חכמינו המשילו את החיבור של יהודי עם התורה לדג שאינו יכול לחיות מחוץ למים. וכך “התורה היא חיינו” – היא מקור החיים והעוצמה הרוחנית של יהודי. לימוד תורה איננו בילוי לשעות פנאי או חוג העשרה. זה צורך חיוני, כמו אוויר לנשימה, כמו לחם ומים.

מה היא משדרת

לכל אדם ברור שהגוף אינו יכול להתקיים בלי מזון המסופק לו באורח סדיר. בהעדר מזון הגוף נחלש ומאבד את חיוניותו. והנשמה? האם אין היא זקוקה למזון קבוע? האם הנשמה האלוקית השוכנת בתוכנו יכולה להסתפק בחיים של עבודה וסידורים, צריכת חדשות ובילויים?

חיים בלי תורה משאירים את הנשמה רעבה וצמאה, וכשרע לנשמה – לא טוב לנו. לא תמיד אנחנו יודעים לפענח את קריאות המצוקה של הנשמה.

לפעמים נדמה לאדם שחוסר הסיפוק שהוא חש נובע מעבודתו השגרתית מדיי, מרמת חייו, מהמכונית שלא הוחלפה כבר שנתיים. הוא מסתער על היעדים האלה, ונוכח כי נפשו עדיין לא באה על סיפוקה.

הורים מכירים את התופעה שלפעמים ילד קטן מתנהג בעצבנות, מציק לאחיו, מרעיש וכדומה.

“הוא רעב”, אומרים ההורים זה לזה. “לא, אני לא רוצה לאכול!”, צועק הילד, אבל ההורים יודעים כי אחרי שיאכל וישבע, יירגע.

גם הנשמה שבתוכנו משדרת אי-שקט וחוסר נחת כשהיא רעבה, והיא נעשית רעבה כשאנחנו מעסיקים אותה כל היום בענייני העולם ומונעים ממנה את מזונה הרוחני. התורה היא המזון של הנשמה, ודרכו היא מתחברת אל המקור האלוקי שממנו נחצבה.

יהודי נדרש לעסוק בתורה “בשכבך ובקומך” – בבוקר ובערב. חכמינו אומרים שאם אין לאדם פנאי, ילמד לפחות “פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית” – לימוד כלשהו בבוקר ולימוד כלשהו בערב.

אבל הלימוד היום-יומי השוטף חיוני והכרחי.

המראה הטבעי

ט”ו באב מפנה לכולנו קריאה להקדיש יותר תשומת לב ללימוד התורה. בימינו יש ספרי עזר נהדרים, המאפשרים גם למתחילים ללמוד תורה. מובן שהטוב ביותר הוא להצטרף לשיעור תורה קבוע, שבו יש יתרון כפול – לימוד מפי מורה ומסגרת קבועה, שמעודדת את האדם להתמיד בה.

המחויבות ללימוד התורה היא מרכיב בסיסי בזהותנו היהודית. עם ישראל כוּנה ‘עם הספר’, מפני שבכל קהילה ועדה, בכל הדורות, המראה הטבעי היה לראות בערב בבית המדרש את בעלי המלאכה, הסוחרים ומכובדי העיר, יושבים ולומדים.

החיבור הזה לתורה מעשיר אותנו, מזרים חמצן רוחני לעורקינו ומעניק לנשמתנו הצמאה את המים הזכים שהיא כמהה להם.