לא אמות, כי אחיה“: ספר מעורר השראה – סיפור חייו של הבחור בני בריף ז”ל, הרואה אור בימים אלו, מעורר עניין רב.
לפני ארבע שנים אובחן בני ז”ל, תלמיד ישיבת מיר ברכפלד אשר התגורר בבני ברק, כחולה סרטן במצב קשה. לפי תחזיות הרופאים, נותרו לו באותה עת לחיות שלושה חודשים בלבד.
אולם, באמצעות התמודדות מרתקת ומרגשת, השראה, חיוך כובש וגבורה עילאית, גבר בני ז”ל על הסיכויים, וחי שלוש שנים נוספות, כשהוא מותיר את הרופאים פעורי פה.
עם מלחמת הסרטן התמודד בני באמצעות גיטרות וחיוכים, מוזיקה ושמחה, לצד חברים ובני משפחה שהקיפוהו והתמסרו אליו ללא הפסקה.
כמחצית מן הזמן שבו היה חולה, סובביו לא ידעו כלל שהגידול מקנן בגופו, והוא שהה בישיבה כדי להגות בתורה הקדושה ללא הפסקה ובמסירות.
לפני פטירתו, ביקש בני בקשה שהיתה חריגה לדמותו ואופיו: שיזכרו אותו וינציחו אותו.
לאחר הפטירה, התארגנו בני המשפחה וחבריו, והחלו בכתיבת ספר זיכרון. כעת, עם סיום השנה לפטירתו, רואה אור הספר – שמרגש לבבות רבים.
400 עמודים של פרקי חיזוק ואמונה.
מתוך מכתבו של הרב הגאון רבי יצחק זילברשטיין: “ישנם מקרים שאין בפה אדם לנחם, כי שמו הטוב של בנימין אשר ע”ה נדף למרחקים”.
הגאון רבי נועם אלון, ראש ישיבת מיר ברכפלד: “להתבונן בדמותו המאירה והבהירה של אותו נפש נקי וצדיק תלמידנו היקר והאהוב, היאך בחור וצורב צעיר יכול להגיע למעלות רבות כל כך”.
בין הכותבים והעורכים בספר: ידידיה מאיר, ישי ריבו, עמירן ואריק דביר, אליעזר שולמן, שחלקם הכירו את בני אישית ושיתפו בספר את אשר על ליבם.
ציטוט מתוך מכתבו של ידידיה מאיר: “בני המשפחה שלחו לי חוברת על בחור צעיר שנפטר, וחשבתי שאקרא כמה סיפורים והספדים על בחור צעיר. לא ידעתי שאקבל ספר על צדיק, על דמות, על אישיות.
“לא זכיתי להכיר את בני, אבל אני מודה לכם שדרך העבודה הרבה שלכם – אנשים כמוני יזכו להכיר אותו קצת, ובעיקר לצמוח לאור דמותו המרשימה. איזה עושר ומגוון של דברים מרוממים אספתם כאן. כולם מכוונים את הקורא אל אותה נקודה – אמונה וחיזוק. מבין דפי הספר ניכר כמה הוא היה רוצה להמשיך ורק לתת, להיות בעצמו כוכב שמנצנץ מתוך החשיכה, אחד שלא רוצה לקבל, לא רוצה להעיק על אף אחד, רק להמשיך ללמוד, לנגן, לחייך, להאיר את העולם בעצם נוכחותו”.
חלקו הראשון של הספר מורכב מיומניו האישיים של בני, בהם תיאר את ימי התמודדותו.
חלקו השני של הספר כולל מכתבים אישיים שכתבו בני המשפחה רבותיו וחבריו, בהם הם מתארים את דמותו של בני כפי שהם הכירו. מונולוגים מרטיטים ומעוררים השראה של הורים המתמודדים אל מול כאב ילדם, שורות פרידה של הקרובים אליו, ושיתוף של חולים ומשפחות נוספות המתמודדות עם הכאב.
באחד מן הסיפורים מספר חברו על אותה פעם שהתקשר לבני וניהל איתו שיחה שעה ארוכה, ורק לאחר מכן התברר לו שבני שהה במיון באותה העת עם קשיי נשימה, אולם בני לא אמר לו כלום כדי לא לגרום לו תחושה לא נעימה.
על מנת לקיים את בקשתו של בני – מהכנסות הספר יוכנס ס”ת לזכרו של בני ז”ל בעזרת ה’.
לכן, בני המשפחה והחברים נרתמים עבור התרמה נוספת בשביל כתיבת ספר התורה.
