מסוז’או שבסין לפרדס חנה: מסע דרמטי שארך 45 יום עד קבר ישראל
עם תום חג השבועות, הדליק הרב שלום גרינברג, שליח חב”ד בעיר שנחאי שבסין את הטלפון שלו, כדי לבדוק אילו הודעות התקבלו.
שווה וכדאי לבדוק: ייתכן ומגיע לכם הרבה מאד כסף מביטוח לאומי
אחת ההודעות הייתה מישראל: ‘יהודי בסוז’ואו, כ-60 מיילים משנגחאי, נמצא ללא רוח חיים, לבדו בדירתו. האם יכול הרב לעזור בסידורי הקבורה?’
למרות שהיא עיר מרכזית במחוז ג’יאנגסו שבמזרח סין, עם אוכלוסייה של כ-10 מיליון תושבים, בסוז’או אין קהילה יהודית. מעט היהודים שגרים שם נוסעים לשנחאי לצורכיהם היהודים.
הסוד שלו: לעשות תואר יוקרתי ללא מכינה וללא תנאי סף • רוצה גם?
מיכאל רבינוביץ נולד בעיר דונייצק שבאוקראינה. בהמשך עבר לגרמניה. לפני כמה שנים עבר לסוז’ואו שם לימד שיעורי מוזיקה פרטיים. כעת, שבועיים וחצי מיום הולדתו ה-61, הוא לקה בדום לב. אחותו – קרובת משפחתו היחידה – הייתה במרחק של אלפי מיילים משם.
אף כי באופן היסטורי סין הייתה בית לקהילות יהודיות גדולות, אין עוד בתי קברות יהודיים בסין, ולכן הרב כרינברג, המכהן בשליחות בשנחאי וסביבתה מאז 1998, עבר ניסיון דומה בעבר.
הרב גרינברג התקשר לוויקי פישבליץ, אחייניתו של מיכאל, והיא נקטה בצעדים הנדרשים כדי שהנפטר יובא לקבורה.
לא עבר זמן רב וויקי, שוב הייתה על קו הטלפון. היא ואמה, אנה רבינוביץ’, נתקלו במכשול הראשון של מה שיתברר כמכשולים רבים במסעו האחרון של מיכאל.
מייקל שינה את שמו שלוש פעמים במהלך חייו, ושלטונות סוז’ואו לא ישחררו את גופתו בלי תעודת לידה שתוכיח שהוא זה הוא. אלא שהעותקים היחידים של תעודת הלידה של מייקל היו בארכיונים העירוניים של דונייצק, שם נולד מיכאל – ובדירתו.
אף שרובם עזבו את סין עם תחילת המגיפה, עדיין היה יהודי בסוז’ואו – היחיד עד כמה שידע הרב גרינברג. כמה חודשים קודם לכן, אד פרומקס היה זקוק לנר של יארצייט והתקשר לרב. עכשיו הרב היה זקוק לו.
ללא היסוס לרגע, אד הסכים ללוות את המשטרה לדירתו של מייקל, כדי לקבל את תעודת הלידה של יהודי שמעולם לא פגש.
“אמצא את הכסף”
אך העניינים הסתבכו במהירות. מיכאל היה אזרח גרמני, לאחר שהתגורר בגרמניה מתחילת שנות ה-90 ועד המעבר לסין לפני כמה שנים, ורק הקונסוליה הגרמנית יכולה לאשר את אזרחותו. נציגי הקונסוליה הודיעו למשפחה כי בקשתם להעביר את גופתו של מייקל נענתה בשלילה על ידי הרשויות הסיניות. בגלל מגיפת COVID-19, סין לא איפשרה הובלת גוויות בין מחוזות.
יחד עם זאת, נודע לאנה כי עלות העברת גופתו של מיכאל לישראל תהיה 20,000 דולר, סכום שלא יכלה להעלות על דעתה לגייס.
אנה וויקי היו, אפוא, מוכנות לוותר.
אבל הרב גרינברג לא הרים ידיים.
הוא יעץ לאנה לקבוע סידורים לקבורה של מיכאל בישראל ולשלוח לו את התיעוד. הוא גם אמר למשפחה לפנות לחברת הובלת נפטרים בינלאומית עם ניסיון בהעברה לסין וממנה. רוזיטס, חברה מסין, הסכימה לייצג את המשפחה וביקשה מהם לחתום על חוזה.
שוב פנתה אנה לרב גרינברג: כיצד תוכל לחתום על חוזה שידעה שלא תוכל להרשות לעצמה?
“שלחי אלי את החוזה ואמצא את הכסף”, הייתה תגובתו של הרב גרינברג.
“למען האמת, לא ידעתי מאיפה אקבל את הכסף”, סיפר הרב ל-Lubavitch.com. “אבל חשבתי שאם לא נגיע לשום מקום עם הרשויות, לא יהיה על מה לשלם. ואם זה הגיע לנקודה בה אלוקים מצא לנו דרך להעביר אותו לישראל, אלוקים גם ימצא לנו דרך לשלם על זה…”
משבר בינלאומי?
זה היה ב- 8 ביוני, 15 יום אחרי מותו של מייקל.
הרב גרינברג פנה לקונסוליה הישראלית בשנחאי עם חוזה שהוכיח שמיכאל ייקבר בישראל וביקש את עזרתם. הקונסול, לימור גדי, התקדם במהירות. היו לו את מסמכי הקבורה שתורגמו מעברית לסינית, מסמכים נוטריונים שהועברו לכל פקיד סיני שהכירו.
אבל שום דבר לא זז.
אז הרב גרינברג הזעיק שליח אחר – הרב יהודה טייכטל, שליח חב”ד והרב הראשי של ברלין. הרב טייכטל ביצע מספר שיחות, ובמהרה הועבר לפרנק הרטמן, נציב ניהול משברים במשרד החוץ הפדרלי של גרמניה, המדווח ישירות לשר החוץ הגרמני.
המאמצים של הרב טייכטל היו יעילים. משרדו של הרטמן יצר קשר עם הקונסוליה בשנחאי, והציע כי הם יעבדו עם הרשויות המקומיות לפני שזה יהפוך למשבר בינלאומי.
“אני חושב שהפקידים המקומיים היו די מופתעים לקבל שיחה ממשרד החוץ”, אמר הרב גרינברג. “הם לא הבינו עד כמה ברצינות יהודים לוקחים את טקסי הקבורה שלהם”.
פקידי סוז’ואו הבטיחו למצוא פרובינציה שממנה ניתן להטיס את גופתו של מיכאל לבייג’ינג – ומשם להגיע לישראל.
“יהודי באוסטרליה”
כעת, כשהתחילו לראות תזוזה, הרב גרינברג הבין שהוא יצטרך לממש את ההבטחה שלו לגבי הכסף. הוא פנה בקבוצת ה’וואטס-אפ’ של שלוחי חב”ד באסיה, ושאל אם מישהו יודע על ארגון או אדם שעשוי לסייע בכיסוי העלויות.
אחד השליחים, שביקש להישאר אנונימי, קישר את הרב גרינברג עם יהודי באוסטרליה, שלדבריו עשוי לעזור.
גרינברג יצר קשר עם האיש – וזה הדהים עם התגובה: “שלח חשבונית והכסף יועבר לחשבון תוך עשרים וארבע שעות.”
הסכום היה קרוב ל-22,000$.
ב -19 ביוני, גופתו של מיכאל החלה במסע של 2,000 ק”מ לצ’נגדו, משם היא תוטס לבייג’ינג.
“הלוגיסטיקה הייתה אדירה”, סיפר הרב גרינברג.
כאשר גופתו של מיכאל יצאה לדרך, הרב גרינברג המריא לארצות הברית כדי להצטרף לאשתו וילדיו שעזבו את סין כבר בתחילת פברואר, בגלל המגיפה. אולם כאשר הוא הגיע לארה”ב, הוא גילה כי מסעו של מיכאל עדיין לא הסתיים.
הארון היה כבד יותר ממגבלת המטען המותרת בטיסות בין צ’נגדו לבייג’ינג. בעקבות משא ומתן נוסף – העניין סודר.
ב-22 ביוני, 29 יום לאחר פטירתו, הגיעה גופתו של מיכאל לבייג’ינג, שם ‘אל על’ לא קיבלה את תעודת הפטירה שלו – שקבעה כי סיבת המוות הייתה דום לב – כהוכחה לכך שהוא נטול נגיף הקורונה.
הרב גרינברג יצר קשר עם יהודה משי-זהב, יו”ר זק”א. “האפשרות היחידה שתהיה לו בסין היא שריפה. עלינו למצוא דרך להביא אותו לישראל”, התחנן הרב גרינברג.
עד יום שני, 29 ביוני, השיג משי-זהב את כל ההרשאות הנדרשות והוסדרה העברת גופתו של מיכאל בטיסה של ה-2 ביולי לישראל.
אולם בבוקר ה-2 ביולי הודיעו טייסי אל על שהם בשביתה. כל הטיסות היו מקורקעות.
בעבודה משותפת, הצליחו הרב גרינברג והקונסול הישראלי לימור גדי להעביר את הניירת הדרושה, והארון הועמס על טיסת ‘טורקיש איירווייס’, שעזבה את בייג’ינג ב- 5 ביולי לתל אביב עם טיסת המשך באיסטנבול.
45 יום, ארבעה רבנים, משרד החוץ הגרמני, קונסול ישראלי, פילנתרופ אוסטרלי, שתי חברות תעופה ושורה של עוזרים שהקדישו מאות שעות מצטברות בשש מדינות בשלוש יבשות, הביאו את מיכאל למקום מנוחתו בבית קברות בפרדס חנה.
“זו עדות לעם היהודי,” אמר הרב גרינברג. “אף אחד מהמעורבים לא זכה להטבה אישית, אלא לכאבי ראש מיותרים. ובכל זאת כל אחד מהם – בין אם זה אחד שחיפש בדירתו של יהודי שמעולם לא פגש, או מנהל המטען של אל על שהבטיח לי שבכל פעם שהארון היה מוכן לנסוע הוא באופן אישי יפנה מקום במטען – התייצב ואמר הנני – אני כאן, ואעשה כל מה שאני יכול כדי לעזור לאדם יהודי.”
תגובות
אין תגובות