“אני חי על פתיתים כבר חודשים, בשר זו שמועה, מבקש עזרה מאימי”

גולן יוכפז וענת דוידוב שוחחו הבוקר (ראשון) עם תומר אמסלם, תאורן, וקרין דביר, עובדת סוציאלית, על האמירה מעוררת המחלוקת של השר צחי הנגבי מהליכוד.

“אני חייב להגיד שאני דווקא שמחתי שצחי הופיע בטלוויזיה ואמר את זה, כי הוא סוף סוף פשוט אמר את האמת”, אמר אמסלם, “ברח לו, הוא לא התכוון, הוא רגיל להיות שקרן כמו חבריו הפוליטיקאים בממשלה הישראלית, אבל ברחה לו האמת. אני חושב שמי שכועס על צחי יותר מהעם זה החברים שלו שהוא חשף אותם. כלומר, אתם חרטא אנחנו לא שמים עליכם, ברח לו”.

יוכפז: “אתה חושב שהעמדה הזאת, החרטא הזה, זאת עמדה של כל הממשלה או רק של צחי הנגבי וקפץ לו ההנגבי?”

אמסלם: “לא, לא קפץ לו ההנגבי. נראה שזאת מדיניות שמנוהלת נהדר, המדיניות היחידה אגב שממשלת ישראל מצליחה לנהל נהדר – המדיניות שבה לא שמים על האזרחים בישראל”.

יוכפז: “שמע, זה עובד בינתיים, לפחות לפי הסקרים זה עובד בענק”.

אמסלם: “שמה?”.

יוכפז: “41 מנדטים לנתניהו”.

דוידוב: “41, 38 וזה במקרה הרגע”.

“אני מהעם שבוחר נתניהו”, אמר אמסלם ב-103FM, “מאסתי וקשה לי להגיד לצערי שאני חלק מהעם הזה”.

הוא הסביר: “אם אנשים לא יפתחו את העיניים שלהם ויראו מי מנהיג אותם ולאן, עתידנו לא מזהיר בכלל. נתניהו מעל עשר שנים מייצר פה דיקטטורה והוא אפילו לא מוכן לבוא ולהגיד חבר’ה אני רוצה להיות דיקטטור”. לדבריו, אין לו אומץ לקום ולעמוד מול העם שלו ולהגיד לו חבר’ה אני רוצה להיות הדיקטטור שלכם. “הוא לא מוכן לשאת בהשלכות של זה, למרות שזה נורא ברור ואלה החוקים שהוא מחוקק הוא והמפלגה שלו.

“מי שמצטרף אליו לממשלה שלו אלה אנשים שגם לא מצהירים אך בעשייה ובהצטרפות שלהם באים ואומרים אין לנו בעיה עם דיקטטורה במדינת ישראל”.

איך זה נראה מבחינתך, העוני הזה הרעב הזה שמדבר עליו צחי הנגבי בכזה זלזול וניתוק?

“זה נראה כמו שזה נשמע, פת לחם. לספור פרוסת לחם לפרוסת לחם, זה ללכת לסופר עם סכום מסוים של כסף שאתה יודע שאתה יכול להוציא, ולראות מוצרים שאפילו לא נכנסים בסכום הכולל לקנייה. אתה הולך עם חמישים שקל, אתה לא קונה קילו בשר. אם אתה קונה, אז אתה חייב עוד משהו, אבל אין כסף יותר”.

ממה אתה מתקיים, מה אתה אוכל פיזית?

“בעיקר פתיתים. אגב פתיתים, זה ממש מרגיש לי תקופת הצנע. זה מוצר שהומצא בתקופת הצנע, אורז בן גוריון. אני אוכל פתיתים, זה זול, זה פחמימה, זה משביע. בשר זה שמועה בארבעה חודשים האחרונים, סופר לחם ללחם”.

כמה זמן אתה ככה כבר?

“מה-11 במרץ. אני לא אשכח, זה היה האירוע האחרון שעבדתי בו, ומאז העולם נשבר לרסיסים מבחינתי”.

אתה תאורן. תגיד, חשבת להחליף עבודה, משהו?

“הורדתי את כל העניין שקשור לכבוד והלכתי לחפש עבודה כמנקה זבל בעירייה. לא צריכים עובדים כי אנשים מתייעלים פתאום, הם רוצים לחסוך. אבל הם צודקים כי המדינה לא נותנת כלום והתקופה לא ברורה, אז למה שיעסיקו עובדים חדשים? הלכתי לסופרים בכל חיפה איפה שאני גר, בשכונה ומחוצה לה, למה שסופרים יעסיקו עובדים חדשים עכשיו?”.

שליחויות, וולט, אוכל כאלה?

“וולט אין בחיפה, ושליחויות יש כמויות אדירות של שליחים, גם להיות שליח בעיני זה סיכון חיים. זה לא שדומינוס מורידים את האבטחה לחצי שעה, ואם תראי איך שליחים נוהגים ברחוב אני מעדיף לשמור על החיים שלי ולא למות”.

אמסלם אמר כי מעולם לא ספר כמה אנשים נמצאים במשבר דומה לשלו. “לצורך העניין, עכשיו בשלוף אני בקלות סופר מעל עשרה. ממש, רק בלחשוב”, הסביר, “אני משתדל לצאת מהבית לפחות פעם אחת ביום, לעשות סיבוב משהו להתאוורר כדי לא להיכנס לדיכאון”.

הוא הוסיף: “הרגשתי שאני עלול ליפול לדיכאון. אני יושב בבית כי אין לי כסף לכלום, באמת, אין לי כסף לצאת מהבית. חמישה שקלים לתחבורה ציבורית אני מעדיף לא להוציא את זה, אני אשב בבית ועל מה אני אחשוב?”.

הוא סיפר כי קיבל את המענקים אחרי תקופה ארוכה – בה נאלץ לקחת הלוואה כדי לשרוד: “שלושת המענקים האלה פעם אחת לא קנו לי לחם הביתה. סך הכל קיבלתי חמשת אלפים שקל לשלושה-ארבעה חודשים, והסכום הלך לבנק ונספג במינוס ובהלוואות”.

מי עוזר לך?

“אמא שלי מנסה לתמוך בי כמה שהיא יכולה במה שיש לה. היא עובדת סוציאלית בת 55 ששובתת החל ממחר, כי הסוציאליזם במדינה הזאת זה שקר או לפחות עזרה לאזרח זה שקר, עזבו אתכם סוציאליזם ומילים גדולות”.

תגיד, לסוף השיחה הזאת, אם צחי הנגבי שומע אותנו עכשיו מה אתה אומר לו?

“אני קורא לו לעשות שני דברים, אחד, לקחת את המשכורת המנופחת שלו ולתת אותה לאנשים שהם צריכים כי הוא לא צריך שקל מהמשכורת שלו”.

הוא שר ללא תיק אני מזכיר.

“אז ממה שהוא עושה או לא עושה עם עצמו בכנסת, אני לא יודע מה האיש הזה עושה בחיים אם ככה, אז למה הביאו אותו בכלל להתבטא אם הוא שר לשום דבר? הייתי ממליץ לו לקחת את הכסף שיש לו ויש לו, לתת אותו לאנשים ולהתפטר, לעשות את זה גם מחוץ לממשלה המזעזעת הזאת, ולהתחיל לעבוד למען העם שלו אם בשביל זה הוא הלך להיות ח”כ. 120 ח”כים חברים של צחי לא יודע במה הם עובדים, חבר כנסת זה בן אדם שעוזר לעם שלו”.

בהמשך התוכנית, יוכפז ודוידוב שוחחו עם קרין דביר, עובדת סוציאלית שפעילה בלוד, שאמרה: “את יודעת? הנגבי הוא רק סימפטום. הוא הסנונית הראשונה לכל אלה ששותקים וחושבים שאין עוני”.

לדבריה, “הקורונה הביאה את החצר האחורית לקדמת הבמה, ולצערי זה שהוא בא ואמר בפריים טיים שזה חרטא זה מעיד על מדיניות של שנים שלא רואים את החוליה החלשה בחברה”.

מה יקרה אחרי אוגוסט לפני החגים כשדמי האבטלה יסתיימו כבר יהיה מאוד קשה להאריך אותם בפעם השלישית, ולאנשים ממש לא יהיה כסף לקיים אפילו את החגים.

“ראית מה קורה באפריקה ובמדינות עולם שלישי נוספות? זה מה שיקרה פה”.

ביזה? גניבה? רעב? אנשים חולים?

“תראה, אני לא נביאה אבל אני יכולה להגיד לך שכשאדם פועל מתוך לחץ או פחד, או היסטריה ההחלטות שלו לא נכונות”.

רואה את זה גם באנשים שאת מטפלת בהם? שהם על סף קבלת החלטות לא רציונליות, פליליות, החלטות שהם לא היו מקבלים בשום סיטואציה אחרת?

“כן, ואני רואה את זה מתחיל כבר בבתים”.

מה הבעיה הכי תכופה שאת מטפלת בה?

“רעב, אנשים רעבים. דיברתי עם אנשים שאין להם אוכל לתת לילדים שלהם כי הילדים בבית והם מפוטרים והם בחרדה עצומה. חלק לא אוכלים כדי שיהיה לילדים, חלק הולכים לבתי תמחוי, הרבה מטופלות שלא היו באגף לפני כן הגיעו, משפחות רגילות נורמטיביות”.

דביר סיפרה: “במשפחות האלה אנחנו לומדים הרבה פעמים על ערבות הדדית. בזמן הקורונה מקרה שהילדים הגדולים במשפחה לא סיפרו להורים שהם לא אוכלים, כדי שלאחרים הקטנים שלהם יהיה מה לאכול, וזה עצוב ומכעיס מאוד”.

היא אמרה עוד: “הגיע הזמן שתהיה פה איזשהי התעוררות גדולה אצל נבחרי הציבור שלנו, להבין נכון שזה לא יפה להסתכל בחצר האחורית של הארץ שלהם, אבל החצר האחורית הזאת היא כבר בקדמת הבמה, ואם הם לא יתנו תקציבים לרווחה, נכון זה לוקח זמן לראות תוצאות, אבל מדובר פה באנשים שכל אדם הוא עולם ומלואו ואנחנו העו”סים לא יכולים להמשיך לשים את היד על הסכר ולהגיד המים לא יזרמו”.

כמה אנחנו קרובים לתופעות של גניבה, ביזה, אלימות ברחובות?

“קודם כל יש כבר אלימות, אני מאוד מקווה שלא נגיד לביזה כי לי יש עדיין תקווה ששר האוצר ורה”מ יבינו שממחר הכל רק על הכתפיים שלהם, אותי זה מצב שמאוד מלחיץ ומדאיג, אבל אני מקווה שהם יבינו שהם חייבים לקחת אחריות ולהתחיל למנף את התקציבים למקומות שבאמת צריך אותם. כי אתה יודע, לתת תקציב לרכבת ישראל זה דבר נהדר וחשוב, אבל יש כאן עוד חלק גדול מאוד בעם שחייב עזרה”.

כלומר את אומרת להקפיא הכל עכשיו ולתת רק למי שצריך, כי אנשים לא עובדים כי אין אוכל כי אין כסף?

“נכון, להסתכל לכל החברות המוחלשות ולהגיד רגע איך אני פותר פה את הדברים? ולא סליחה, עוסק בלשפץ אתה הבריכה שלי בקיסריה?”.

אתם הולכים לשבות מחר כל העו”סים.

“כן. זה מאבק עבור החברה שלנו כי אנחנו לא יכולות יותר להחזיק את זה. אני מטפלת בכ-120 משפחות, שזה יוצא בסביבות ה-650 מטופלים. להתעסק עם סבל זה דבר לא קל, ולהחזיק את הקושי של האנשים האלה זה רב שנים ואנחנו לומדים בכספנו אנו לטפל בעצמנו אנו כדי שנוכל לבוא למטופלים לא ממקום של הזדהות. הגעתי למצב שאני צריכה כרגע ללכת נגד הרפלקס הטבעי שלי של לעזור”.

קרין, מה המשכורת שלך?

“אני מרוויחה 6,000 שקל בחודש, לא כולל שעות כוננות שאני עושה”.