בידוד.
אתמול בלילה, מאוחר, צלצל הטלפון. מי מתקשר בשעה כזאת למגיש תכנית בוקר? כבר עשר ורבע, למען השם.
“מההפקה. אתה בבידוד מעכשיו”.
אורח שביקר בתכנית לפני תשעה ימים הוא חולה מאומת. כל מי שהיה באולפן בזמן שהוא היה נכנס לבידוד עד יום שלישי הבא. כולל טלי.
התבאסתי, אבל לא נורא.
שלשום עשינו בדיקת קורונה חדשה, המצאה ישראלית, שנותנת תוצאה תוך חצי דקה, ויצאנו שליליים, אז אני רגוע. כמה ימים ונחזור.
אבל זה התווסף לתחושה החזקה שלי שהגל השני כאן, והוא גבוה ואלים מהראשון. בגל הראשון לא הכרתי אף אחד חולה, בגל הזה אני מוקף.
הנה למשל חבר שלי א’ הלך למסיבת קריוקי (!!!!???) שבה כל מי שנכח נדבק. אין ספק שלהעביר מיקרופון מפה לפה זה רעיון מצטיין במיוחד.
אני רואה את בכירי מביעי הדעה מבקרים את הממשלה והעומד בראשה על הגל השני. טעות. עיקר האחריות על מה שקורה עכשיו היא על האזרחים, שהחליטו שלא מתאימות להם ההוראות, אין כללי זהירות, להיות בחתונה של 400 איש ולהתחבק עם כל קרוב דרגה ח’ זה סביר בימי מגיפה עולמית, לחזור ללחיצות יד, נשיקות, התגודדויות ,זה סבבה כי פרופ’ יורם לס אמר שאין גל ראשון.
אז הנה הגל השני, והוא יביא לסגירת הרבה ממה שנפתח, להתראות לאירועים, ביי להופעות, ארי ודרצ’י לנסיעות לחו”ל.
אין את מי להאשים. זה גל מעשה ידינו, אנחנו הזנחנו, אנחנו נשלם. והמדינה תכניס את היד עוד יותר עמוק לכיס ותפצה את מי שנפגע אנושות בגל הזה, אבל זה מהכסף שלנו, של הילדים שלנו, של העתיד שלנו, של הביטחון שלנו בעולם.
הנה אנחנו מדינה אדומה. זה תלוי רק בנו אם נהפוך למדינה שחורה. באמת דחוף לך החיבוק הזה? באמת הכרחי לך האירוע הזה? באמת אין לך יכולת לדחות את הסיפוק הרגעי הזה? יותר מהמשך קיומה של מדינת ישראל?
מעומק הבידוד מתחנן בפניכם, קחו אחריות על החיים שלכם, הפרנסה של השכנים שלכם, העתיד של העם שלכם. שבת שלום ובשורות טובות.
• הפוסט פורסם בדף הפייסבוק של אברי גלעד