ראוי לחפש היגיון בענייני האמונה או שיש להתייחס כאל ציוויי אלוקי?

יש גישה הטוענת שבענייני אמונה אין מלכתחילה מקום לחפש היגיון והסברים. אמרת אמונה, אמרת שזה מחוץ לתחום השכל והחשיבה המנומקת.

לעומת גישה זו יש גם בתורה עצמה הסברים לוגיים לאמונה ולמצוות, וגדולי ישראל כתבו ספרים המנסים לשכנע בדרך הגיונית באמיתות התורה. אם כן, מה נכון?

השבת נקרא בתורה על מצוות פרה אדומה, המייצגת את המרכיב העל-שכלי שבמצוות התורה. זו מצווה שאין לה טעם, ושאפילו שלמה המלך, החכם מכל אדם, הודה שמצווה זו נשגבה מבינתו – “אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה, וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי” (קוהלת ז,כג).

השכל האנושי עומד חסר אונים מול המצווה הזאת. אין הוא מבין דבר. מה ההיגיון בחיפוש אחר פרה אדומה דווקא, בשריפתה מחוץ למחנה ובטהרת בני-אדם מטומאת מת על-ידי הזיה מן האפר שלה המעורבב במים? אין ליהודי המאמין ברירה אלא להכניע את שכלו ולומר: “זה רצון הבורא, הנשגב מבינתי ומדעתי”.

שילוב הגישות

המצוות אכן נחלקות לכאלה שיש להן טעם והסבר ולכאלה שהן בבחינת ‘חוק’ בלתי-מובן (ובתווך יש מצוות שמאחוריהן הסבר חלקי).

למשל, אנו מבינים את ההיגיון שמאחורי מצוות ‘כבד את אביך ואת אימך’ ו’ואהבת לרעך כמוך’. לעומת זה, אין לנו הבנה באיסור שעטנז. כל דיני טומאה וטהרה אינם מובנים בהיגיון אנושי.

ובכן, האם ראוי לחפש היגיון וטעמים שכליים בענייני האמונה או שיש להתייחס אליהם כאל ציוויים אלוקיים שמעצם הגדרתם איננו יכולים ואיננו אמורים להבינם?

התשובה היא שאנו נדרשים לשלב את שתי הגישות יחד, וזה אחד הטעמים שהמצוות נחלקות לכאלה הניתנות להבנה ולכאלה שאיננו מבינים. המצוות העל-שכליות מלמדות אותנו שביסוד האמונה עומד רובד על-שכלי. הבורא הוא למעלה מהשכל, וגם הקשר איתו הוא ביסודו למעלה מההיגיון. ועם זה רצון הבורא הוא שנבין כל מה שניתן לנו להבין, ולכן עטף חלק מהמצוות במערכת נימוקים והסברים, המתקבלים גם על דעת אדם בשר ודם.

להאמין ולהבין

האמונה כשהיא לעצמה אינה זקוקה להוכחות ואינה מתבססת על ידיעה והכרה שכלית. אנו נקראים ‘מאמינים בני מאמינים’, מפני שהאמונה נטועה בנפשנו מעצם הווייתנו. זו תחושתה הטבעית של הנשמה, שמרגישה את מקורה האלוקי ומשתוקקת להיות קשורה עימו. מבחינה זו, כל אדם הוא בבסיסו — מאמין.

ועם זה עלינו ללמוד ולהבין בשכל כל מה שאפשר לקלוט ולהשיג. הבורא רוצה שהאמונה תחדור לכל רובדי האישיות – לשכל, לרגשות, להכרה הפנימית. לכן נתן לנו מצוות רבות שאותן אנו יכולים להבין, ועל-ידי כך להפנים את משמעותן ולהפוך את ההיגיון הפנימי שבהן לחלק מהכרתנו. כך תחדור האמונה לכל ההוויה שלנו ותעצב גם את דרך מחשבתנו ואת העולם הרגשי שלנו.

פרשת הפרה האדומה מבליטה את היסוד העל-שכלי, ועל בסיסו עלינו ללמוד ולהבין, לדעת ולהפנים.