החלפת מנעולים, תככים ומריבות: זה מה שקורה בש”ס הירושלמית

1.

נתחיל מהסוף.

בימים אלו יושבות עשרות בנות ספרדיות בבית – ובוכות. הסיבה? הן ‘חטאו’ שנולדו לסבתא ה’לא מתאימה’ בעיני אניני הטעם המנהלים את הסמינרים בירושלים ומעדיפים על פניהן נכדות ממוצא פולני, הונגרי או מיתר המדינות המעניקות למי שנולד בהן את התואר ‘אשכנזיה’.

איך קורה כדבר הזה בעיר שהעומד בראשה, מוישה ליאון, הוא בחירה אישית של יו”ר ש”ס אריה דרעי? איך זה קורה כשנציג ש”ס, צביקה כהן, מחזיק גם בתואר הנכסף מ”מ ראש העיר וגם בתיק הכספים, השוט המרכזי מול המנהלים והאגפים השונים? איך זה קורה, כשש”ס אוחזת בתפקיד מנהל חינוך חרדי בעיר?

שאלות טובות. אבל עדיף שלא תשאלו אותן. כי כל ניסיון להשיב תשובה תפגע בקן, ממנו יעופו צרעות. והמון בוץ.

2.

אם לסכם את תחתית השורה: לפני מספר ימים החליט רוני דהן, חתנו של אריה דרעי, מי שהוצב על ידי יו”ר ש”ס כדי לנסות ולעשות קצת סדר בסיעה העירונית בירושלים – לפרוש מתפקידו.

בשורה רעה לתלמידות הבוכות, אם שאלתם.

בתקופת הבחירות המקומיות הכריז דרעי, כי הוא עצמו נוטל פיקוד על סיעת ש”ס הירושלמית. כבר אז היה ברור שמשהו לא טוב קורה שם, והעובדה שדרעי מינה עצמו לתפקיד ניהול סיעה מקומית, העידה עליה שלא לטובה.

אבל, כפי שהיה ברור מראש, יו”ר מפלגה ארצית לא ממש יכול לנבור בענייני סיעה מקומית, תהא גודלה של העיר וחשיבותה אשר תהיה, ועד מהרה הציב דרעי את ה’ידא אריכתא’ שלו, את חתנו, שניסה מאז ועד לפני כמה ימים לעשות סדר, ללא הצלחה. שלא באשמתו, חשוב להדגיש.

דהן, איש ישר, חרוץ ומוכשר, נכנס לעובי הקורה, קבע פגישה עם כל הצדדים ותתי-הצדדים, כולל המסוכסכים אלו עם אלו (כמעט כולם), הבין מה קורה, הסיק מסקנות וניסה לפעול.

רוני דהן, עם הראשל”צ. צילום: באדיבות המצלם

אבל אז, החלו לצוץ הקשיים. כלומר, מישהו דאג להערים אותם – ובערימות גבוהות.

לפני כמה ימים, הוא חש שאין שום אפשרות לשנות משהו, והניח את המפתחות על השולחן. חמיו גיבה אותו, תוך שהוא מייעד לו תפקיד בכיר יותר (שעוד ידובר בו נכבדות).

וכך, מי שסבר שלחישות תכופות על אוזנו של דרעי בסגנון ‘החתן שלך עשה ככה וככה’ יועילו להשחיר את פניו, ייאלץ להתאכזב כשיבין שדהן זכה לשדרוג.

3.

ברקע, טענות קשות של מחזיק תיק מינהל חינוך חרדי בעירייה, אברהם בצלאל, על מנהל אגף החינוך החרדי שמוליק גרינברג (לשעבר נציג ‘דגל התורה’ בבית שמש) בסאגת  השיבוצים של בנות ספרדיות בבתי הספר.

בקדנציה הקודמת מי שהחזיק את מינהל חינוך חרדי היה צביקה כהן (לראשונה בתולדות העיר, איש ש”ס החזיק בתיק), שהביא להישגים יפים מול מנהלי הסמינרים האשכנזים (למרות שגם כנגדו נשמעו טענות, אבל הן היו מליגת ה’אף פעם לא יהיו 100 אחוז מרוצים’). עם עלייתו של משה ליאון לכס ראש העיר, יכלה ש”ס לקבל כל טוב סלה כולל את מחלקת החינוך, אבל היא בחרה לוותר עליו.

למה? אז קודם כל, יתכן שזו הייתה שגיאה. שנית, ראשי ש”ס סברו כי מי שמחזיק בתיק הכספים שולט, בעצם, על כל הנעשה בעירייה. מספיק שיעצור חתימה על צ’ק גדול – וילחיץ מנהלים. התובנה (ההגיונית, צריך לומר) לפיה אם לש”ס יש את הכספים יש לה גם שליטה על החינוך הובילה לוויתור. מה שהם לא לקחו בחשבון זה את מצב היחסים העכורים בין מחזיק תיק הכספים צביקה כהן, למחזיק תיק מנח”ח אברהם בצלאל.

כך, בעצם, מצא עצמו בצלאל צריך להצליח בתפקידו בכוחות עצמו, משימה בלתי ניתנת לביצוע. אתה יכול לשאוג על מנהלי הסמינרים, אבל כל עוד אין לך שוט ביד –  דבר לקיר.

ומשום שידיו של אברהם בצלאל כבולות, עשרות בנות ספרדיות יושבות בוכות – והחגיגה בעיצומה.

אריה דרעי, צביקה כהן (משמאל) ואברהם בצלאל. צילום: Yonatan Sindel/Flash90

מצחיק לצפות שמנהל אגף החינוך החרדי, אשכנזי מ’דגל’, הוא שיעשה את העבודה עבור בנות ספרדיות, כשש”ס מחזיקה בתיק מינהל חינוך חרדי. אם הנציגות הספרדית לא מסתדרת בינה לבין עצמה, מה לה כי תלין על האשכנזי שבתפקיד הרם?

4.

כשניסה רוני דהן להיפגש עם כל הנוגעים בדבר, על מנת לרדת אל שורש הבעיה ולנסות לתקן, הוא נתקל בחומה של קשיים.

רוצים דוגמה? הנה.

באופן רשמי, תפקידו של דהן הוא מנהל לשכת מ”מ ראש העיר צביקה כהן. זוהי המשבצת לתשלום משכורתו. גם בפועל, כיסאו ממוקם בלשכתו של  צביקה כהן.

אבל ביום אחד לא בהיר הוא מצא את דלת משרדו נעולה, אחרי שהמנעול הוחלף. נשמע לכם מוכר מלשכה אחרת בבירה? נכון. גם בחדרו של הרב אריה שטרן, רבה האשכנזי של העיר ירושלים, הוחלף לא מזמן מנעול, וגם שם היה זה כחלק מהשאיפה לראותו ‘יוצא בחוץ’.

הרמז הובן. אם המהלך הכעיס את חמיו של דהן, הרי שלא ניתן לכך ביטוי תקשורתי. אריה העדיף לשמור על שתיקה ולהמתין לשעת כושר. לפני מספר ימים, אחרי שניתן פומבי לטענות של בנות ספרדיות בירושלים, ולאחר שהבין שהנוגעים בדבר לא יאפשרו לחתנו לעשות את תפקידו כראוי, החליט לאפשר לו לפרוש.

עכשיו, כשהבכי של הבנות גובר והולך, רק ההד ישיב להן תשובה.

5.

אגב, התככים לא נוגעים רק לבנות המופלות ולסמינרים.

מספר לי גורם שקשור לעירייה: “מנהל מוסד שמגיע לבקש הקצאות, זוכה להבהרה: אם אתה מדבר עם פלוני… אני לא עוזר לך. אם רק אשמע שהוא קשור לפנייה, לא מטפל בזה”.

מה המסר המועבר מזה? ביצה עכורה ותככים.

שמוליק  יסדר? גרינברג. צילום: באדיבות המצלם

“אחרי כתבה שפורסמה על רוני דהן ב’ידיעות ירושלים’ – תחת הכותרת ‘כך הפך רוני דהן לאיש החזק של תנועת ש”ס בירושלים’ – הכעס נגדו, כלומר הקנאה, רק גבר והלך. עכשיו כבר בכלל פרגנו לו עוד פחות”.

ישיבת סיעה? טוב, בשביל לכנס ישיבת סיעה בירושלים צריך לשגר מייל מסודר לחברים. בשיחה עם אחד מחברי הסיעה הוא מספר: “ההודעות לא עוברות מסודר במייל, לאף אחד אין באמת רצון לערוך כינוסי סיעה מסודרים, הברדק חוגג. ושתביני, בסקרים ערב הבחירות המקומיות ש”ס נפלה מ-5 מנדטים ל-3, זו הסיבה לכל השינויים שאריה עשה. ומה בפועל השתפר? כלום.

“אפילו בנושאי פרסום היו חילוקי דעות. רוני רצה שינויים, רצה שפרסומים יועברו ישירות מהמפלגה למפרסמים, רצה שקיפות בנושא – ובעצם דרך על אנשים, שרצו אחרת. שרצו להמשיך כפי שהכל התנהל עד היום”.

לפני חודשיים, הגיע רוני לחמיו, ואמר לו: יד כולם בכולם, יש סכסוכים, איני מסוגל להכיל זאת יותר. דרעי ביקש שימתין מעט. לפני כמה ימים שבר הקש את גב החתן.

ברקע, שני תפקידים של סגני מנהלי אגף פנויים ולא מאוישים: גם של מחזיק תיק משאבי חינוך ישראל קלרמן וגם של מנהל אגף חינוך שמוליק גרינברג. הסגנים אמורים להיות מש”ס, אבל במצב בו לאיש אין אינטרס שמישהו אחר מלבדו יאייש את התפקיד – הוא פשוט נותר מיותם.

ומה בינתיים? אז זהו. הבנות בבית, חבילות טישו ספוגות בדמעות – אבל דבר לא נעשה.

“דבר לא נעשה? חכי שאריה יפעל, זה יקרה מהר ובכל העוצמה”, מבטיח גורם שטוען שהוא גם יודע.

מכל המעורבים לא התקבלה תגובה לפניית חרדים 10.