1.
מישהו יכול להסביר לי כאן מה המצב בקשר לקורונה?
מבטיחה לכם שאינני מיתממת, אני באמת לא בטוחה שאני חייבת לסבול מהמסכה בכל דרכיי. איך זה שיש כל כך הרבה אנשים שלא משתמשים בה?
אני ממש לא בטוחה אם מותר לי להזמין את ילדיי הנשואים לשבתות, או שעדיף שלא.
אני לא יודעת אם דברים שמוגנבים לאזניי הם בגדר המלצה או בגדר הכרעה.
אני רק יודעת שאני מבולבלת.
עד כדי כך מבולבלת, שאני יוצאת לרחוב, שוכחת מסיכה ומתלבטת אם לשוב כדי לקחת; שאני מוזמנת לחתונה, אבל פוחדת ללכת, על אף שמבטיחים לי שיותר מ-250 לא ייכנסו לשם.
אני כל הזמן שואלת את עצמי:
• “מי קבע שהמסכה עוזרת? ואולי היא מלאת חיידקים?”
• “האם להסכים להגיע להרצאה שנקבעה לי כבר לפני חצי שנה, או לומר שאני עדיין לא יוצאת למסירת הרצאות?”
• “האם הקורונה של השלב ב’ פחות מסוכנת מזו של שלב א’?”
אני מודעת לכך שגם ההנהגה מבולבלת ולא יודעת כלום, אבל היא בכל זאת הנהגה, לא? בשביל מה הושבנו אותם שם, אם לא בשביל לקחת לידיהם את הפיקוד המינימלי שהם לקחו לידיהם בגדול לפני חודשיים?
2.
כמחנכת הורים, אני מרבה לומר:
“כשאתם רוצים שילדיכם יישמעו לכם, הביאו לפניהם את הדברים בצורה חד משמעית וברורה!
כשמתחילים לגמגם – הילד מגמגם בהתנהגותו.
כשאין יודעים מה רוצים – הילד בוודאי שאינו יודע.
אם אתם, ההורים, מתחבטים ושואלים את עצמכם מה לעשות? אל תשאלו זאת לפני הילדים.
שבו, חישבו, שוחחו, ואחר כך, כשתדעו מה אתם רוצים, הביאו את הדברים בצורה חדה וברורה לפני הילדים.
דברים שאינם פתורים מביאים את השומע לזלזל בהם, לשאול שאלות אודותם, לא לקיים אותם.
דברים מוסמכים, מביאים את השומע למעשה”.
3.
ביום שישי עברתי בשוק מחנה יהודה. בפתח עמדו ומדדו חום. השוק היה מלא עד אפס מקום. רבים מהאנשים הסתובבו ללא מסכות.
אבל, פתאום, בין כל הקהל, ניגשו שני שוטרים אל זוג שערך קניות לשבת עם תינוק מילל בעגלה.
לא שמעתי מה גובה הקנס שהם קיבלו על כך שמסכת הגבר הייתה על סנטרו ולא על מעל לאפו.
רק שאלתי את עצמי:
רגע, לפי מה נבחרו אלו? אני רואה כאן לפניי המונים שאינם עוטים מסכה על פניהם. אולי הם נבחרו מכיוון שהם חרדים? אבל אני רואה לפניי גם הרבה חרדים שלא מדייקים במיקום המסכה.
הזוג המסכן ניסה להתווכח ולהתמקח עם השוטרים, אלא שאלו, האחרונים, עמדו בגבורה מול הוויכוחים. הלא זה תפקידם, לאכוף. את מה? את מה שלא נאמר בצורה ברורה ומפורשת!
אני לא מוצאת את מעשה האיפה באיפה ביחס לחרדים או לחילוניים, אינני יכולה לאמוד זאת, לכן, אני לא מרשה לעצמי לדבר על הנושא.
אני כן מופתעת מכך שהאוכפים הללו כאילו אומרים: “נכון, יש עוד רבים שנוהגים כמוכם, אבל בחרנו בכם!”
האם זה נכון, לבחור אחד מתוך קבוצה שלמה? או, אולי, אם כולם חוטאים, דין אחד לכולם!
יש להכריח ולחייב את כולם לעשות את הדבר בצורה אחרת לחלוטין?
4.
לפני כשבועיים בכמה ימי חמסין – קיבלנו הנחה בעניין המסכות.
בחמסין אין צורך במסכה! – כך נאמר מפורשות.
השבוע היו כמה ימי חמסין, חשבתי שבחמסין לא צריך מסכה,
בדיוק בימים אלו גיליתי את האכיפה במלוא עוזה אצלנו בשכונה…
5.
הנהגה לא חייבת לדעת הכול. קורה שלא יודעים.
ההנהגה שלנו אינה יחידה בעולם שאינה יודעת דבר וחצי דבר על מה שמתחולל מול עינינו.
אבל, אם אתם המנהיגים קחו לידיכם את הכללים. החליטו מה שתחליטו. אבל העבירו לנו סוף סוף מידע ברור, שנדע לחלוטין איך לנהוג.
אנחנו עצמנו נחליט לעצמנו מה כדאי לנו לעשות בשביל בריאותנו שלנו, איננו צריכים אתכם לשם כך, אבל, למען ה’, היו ברורים בהנחיותיכם, גם אם הן טיפשיות לדעת חלק מהציבור, כי אנחנו מרגישים שהבלבול הזה כבר מוציא אותנו מדעתנו.
היו ברורים וחד משמעיים, ואם לא, אז אל תבואו בתלונות על כך שאנחנו טועים, לא שומעים, מזלזלים, או מתרגזים. או לא מתרגשים.
כשמבלבלים אותנו, מה לעשות, אנחנו מתבלבלים.