יום חמישי, 16:00. שטח הגבול, אחרי קיבוץ ‘נחל-עוז’.
הכל שומם מסביב, אין נפש חיה באזור. מפעם לפעם נשמעים פיצוצים, הדי הארטילריה הכבדה נשמעים למרחוק. עשן מיתמר מפאתי שכונת זייתון ברצועת עזה.
16:30. עוד טנקים ועוד טנקים. למלוא כל האופק טנקים רבים, מסוקים באוויר טילים מתפוצצים ברקע, והטנקים פשוט דוהרים פנימה. כולי תפילה שרק יחזרו בשלום.
17:00.
הדי הפגזים הנורים אל שטחי האויב רועמים. השקט לא נראה שיגיע היום. עשן כבד עדיין מתמר מפאתי השכונה. אין שינוי מהותי באווירה מסביב.
17:30.
“מה אתם עושים כאן? אסור להיות כאן. זה שטח צבאי סגור” צועק הקצין, עולה על הטנק ושועט קדימה להמשך המשימה.
18:00.
הטנקים שועטים במלוא עוזם. ענני אבק כבדים ממלאים את האוויר ואת הריאות. הזווית והאבק מחמיאות לתמונה, אך האדם שבטנק עם היותו מנצח – עדיין סובל.
18:30.
בתמונה, מרכבה מדגם 4 מתקדם, כולו מערכות אלקטרוניות ממדרגה ראשונה, מיטב הטכנולוגיה והמוחות מושקעים לא רק כדי לדייק בפגיעות, אלא גם ליצור כלי מלחמה שיגן על הלוחם שיושב בו.
19:00
פצצה נופלת מהשמים מותירה אחריה שובל. היעד אי שם ברצועה. בטח לא מיועדת לאנשים שעשו מעשים טובים. האוויר יבש, חם , ומאובק. בטח שם בעזה עוד מעט יהיה יותר קשה, כשהפצצה תגיע לאדמה.
20:00
מחשיך, הכרוזים מהמטוסים מתפזרים מעל הרצועה. את רעש הניירות הנשמע ככנפי יונת השלום ניתן לשמוע ממרחקים. מתי באמת יגיע שלום לאזור, והאם החיילים לנצח נועדו ללחום?
21:00. מול גבול רצועת עזה.
עזה חשוכה, סדר מופתי בשמיים. מזל”טים מכל עבר. פגזים לכיוון אחד, מסוקים לכיוון אחר, שיגורי רקטות אלינו, ורק כיפת ברזל יוצרת סינרגיה של כוחותינו.
האורות העולים מכיוון עזה, מזכירים במקצת את ה’אורורה’ ויוצרים מצג מרהיב על השמיים, העלטה שבה נמצאת רצועת עזה מאפשרת לראות בבירור את הכוכבים המנצנצים מכל עבר.
22:00.
משנים זווית צילום, גם הירח נראה נמוך כל כך. אולי הוא עצוב ומשתתף בצערם של הסובלים משני הצדדים. הרי הוא מאיר ומיועד לאנשי העולם כולו. ללא הבדל דת, גזע ומין.
00:00
כשברקע דיבורים על הפסקת אש, הכל ממשיך כרגיל, לפני חיילנו עוד לילה ארוך.
יציאה לכיוון מרכז, נסיעה של כ-45 דקות.
בחלוף על פני העיר הכל נראה שליו ורגוע. שקט אשר נוצר על ידי לחימה עיקשת של צה”ל בחזית מול הטרור הרצחני.