את תחושת אמירת הקינות הגדיר משה ליב ליליינבלום כך: “גוי ‘משתכר’ ממשקאות חריפים ויהודי ‘משתכר’ מאמירת קינות”.
ניתן להיחשף לצלילי הקינות והאיכה כבר בימי ‘בין המצרים’. בקהילות מערב אירופה משנים את ניגון ה’ברכו’ של ליל שבת לניגון אפוף צלילים נוגים. בקהילות הולנד ושוויץ נהגו אף לומר פיוטים בשבתות של ימי ‘בין המצרים’, כשלחן הפיוטים מזכיר את ניגוני הקינות.
המוסיקה של תשעה באב
בשנת תרפ”ז פירסם החזן לייב גלאנץ בעיתון ‘דער טאג’ מאמר ביידיש בשם ‘קינות-הזמר החרישי של תוגה וצער’.
בראשית מאמרו הוא כותב: “איכה איננה כולה פסימית, מפרפרים בה גם חרוזי תוחלת, נוסח חרישי זה של קינות מפתח הוא ליפעת הרוח שנצטברה באותם הדורות, שידעו כל כך יפה לשורר בירידתם”.
גדולי החזנים והמלחינים כאליעזר לואיס לבנדובסקי, שלמה זולצר, שמואל נאמבורג, ואחרים הפנו את יצירותיהם לספר הקינות ולתפילות ערבית ושחרית של תשעה באב.
החזן הידוע יעקב שמואל מארגובסקי, המכונה זיידל רובנר, אף הוציא ספר קינות מוסיקלי.
גם בכתבי החזן פנחס מינקובסקי, אנו מוצאים מספר זמירות לקינות. אחת מהן ל”שחה האישה לנביא ירמיה”, הופיעה על ידי מכון תל אביב לחזנות בשנת תשס”ז.
כמו כן, נעימה מיוחדת במינה חוברה על ידיי החזן והמלחין שלמה זולצר בספרו ‘שיר ציון’ לקינה “בליל זה יבכיון וילילון בני”.
קינות לתשעה באב בלחניהם של שלמה זולצר ואליעזר גרוביץ הוקלטו בשידורי קול ירושלים ב-25 ליולי 1957, על ידי החזן ישעיהו וינרייך, בלווי מקהלת ‘אוהל שם’, בניצוחו של החזן שלמה רביץ.
בארכיון ‘קול ישראל’ אף מצויות הקלטות של קריאת איכה מפי החזנים בנימין אונגר ואפרים גולדשטיין.
קינת “אלי ציון ועריה”
הקינה “אלי ציון ועריה” זכתה ליחס מיוחד בקהילות ישראל, שנהגו לאומרה בעמידה. בחלק מסדרי הקינות נאמר כי “קינה זו יאמר החשוב בקהל”. מחברה של קינה זאת לא נודע, ויש המייחסים אותה לרבי יהודה הלוי.
הלחן שלה זכה לפרסום רב, ויש שהחשיבוהו בטעות כלחן ‘מסיני’, זאת למרות שמקורו מתוך בלדה גרמנית “די פראו צו וויסן בורג”.
החוקר אברהם צבי אידלסון קבע במחקרו שמקורו של הלחן בשיר עם ספרדי מהמאה ה-17.
היחיד שמייחס לחן זה למקורות יהודיים הוא חיים בר דיין, שמציין שהוא הולחן במקורו ל”לכה דודי”, ומנגינת “בנה ביתך כבתחילה” שבמוסף לשלש רגלים מקורה ב”אלי ציון”. ואכן, יש המזמרים את לכה דודי של שבתות בין המצרים במנגינת “אלי ציון ועריה”.
כשר’ זיידל שר אצל ה’אמרי חיים’
באחד מביקוריו של החזן הידוע זיידל רובנר באתר הקייט דורנא, נפגש שם עם בעל ה’אמרי חיים’ מויז’ניץ, שהיה אז צעיר מאוד.
הרבי כיבדו שיואיל לזמר מ”ענינא דיומא”. בתחילה סירב ר’ זיידל בטענה שללא מקהלת משורריו הוא לא יכול לשיר. במקהלתו שוררו לא פחות מששים משוררים.
אך לאחר שהפצירו בו הוא הסכים לתרגם כמה פסוקים מתוך הקינות, ולשאלת הנוכחים היכן לפתוח, השיב: “היכן שתרצו”.
ר’ זיידל פתח בפזמון “אז במלאות ספק”, ובחר בקטע “קום לך ירמיה למה תחשה”, כשהוא ‘מתרגמו’ כלשונו בשירה כובשת לבבות, כשמעיני ה’אמרי חיים’ ניגרות דמעות למשמע המנגינה המרטיטה.
לימים התבטא ה’אמרי חיים’: “את החזן זיידל רובנר אהבתי לשמוע כי היה ירא שמים, היה לו כח הנגינה כי בכוחו היה לתרגם מילים”.
כאמור, חיבר ר’ זיידל סידור שלם לקינות של תשעה באב, כשבניהם התפרסמו “השיבנו שישי”, “אז בהלוך ירמיהו”, “תרחם ציון”, ו”שחה האישה”.
המפורסמת שבהן היא הקינה שחיבר המשורר ר’ אליעזר הקליר – “אז בהלוך ירמיהו על קברי אבות, ונם עצמות חביבות מה אתם שוכבות וכו’ “, (קינה כ”ו) – שהוקלטה על ידי החזן משה גנטשוף בתקליט שייחד ליצירותיו, ומושרת עד היום בכמה חצרות חסידיות, בראשן חסידות באבוב במוצאי תשעה באב.
לחן נוסף של ר’ זיידל ל”שחה האישה” היה מושר על ידי ה’יושבים’ בחצר בעלזא. לאחר סיום הקינות בצהרי תשעה באב, האדמו”ר היה יוצא מבית המדרש, ה’יושבים’ היו מתכנסים וכל החסידים מתאספים סביבם בשירה נוגה, בקול מספד ובכי.
מעניין לציין שלאחר מלחמת העולם השניה, נשתכח השיר מהחסידות, ובשנים האחרונות חזר והזכיר את הניגון ר’ שרגא פייבל קלוגהופט. כך חזרו לזמרו בחסידות, בעת חלוקת ה’לעקעך’ בסיום הצום.
אך למרות זאת יש המשייכים לחן זה לחזן מסטאשוב, שכן בחיבורו של ר’ זיידל מופיע לחן אחר לקינה זאת.
חזנים באמירת קינות
בימים עברו נהגו חזנים ידועי-שם לעבור לפני התיבה בעת אמירת הקינות בלווי מקהלה. החזן שמואל ויגודה מתאר את התפילה בתשעה באב בבית הכנסת הגדול שברחוב טלומצקה בוורשה, כאשר מגילת איכה נקראת מפיו של החזן פנחס שרמן הי”ד.
כאשר הגיע החזן שרמן לקריאת הפרק “אני הגבר”, העביר את הקריאה לחזן גרשון סירוטה שקרא פרק זה בקולו הרועם.
גם החזן ברוך שור מלבוב היה ידוע באמירת הקינות שלו, והם הושרו בשידור חי על ידי החזן ישראל אלטר, בימי “קול ירושלים” המנדטורי.
גם על החזן ישראל שור מספרים שהלחן הידוע שלו ל”הטה אלוקי” הולחן לאחר אמירת הקינות בתשעה באב.
בעיתון ‘די שוהל און די חזנים וועלט’ שהופיע בוורשה, התפרסם מאמר על אמירת הקינות של החזן זיידל רובנר בחודש אב תרצ”ח בניו יורק. ליוותה אותו מקהלה שהשתתפו בה החזנים דוד רויטמן, בן ציון קאפוב-קגן, דוד משה שטיינברג, ישראל ברי, ואחרים.
כאשר נודע ליהודי ניו יורק כי ר’ זיידל רובנר בעצמו יאמר קינות בתשעה באב בבוקר, הם התאספו בהמוניהם לבית הכנסת.
כיום למרבה הצער כבר נשתכח מנהג יפה זה, מנהג שעליו אפשר לומר שהוא ‘התענוג’ של תשעה באב.
להאזנה • הקלטה חיה משנת תשכ”ב: קינת ‘צדיק רבי אלעזר’ בביצוע החזן משה שטרן, בלווי מקהלת היכל שלמה בניצוחו של צבי טלמון: