הקורונה ונשים חרדיות בעבודה: נזק בלתי הפיך או ירידה לצורך עלייה?

משבר הקורונה ושיתוק המשק הביאו לשיעורי אבטלה גבוהים יותר בקרב נשים – ובקרב נשים חרדיות בפרט – מאשר גברים • האימוץ המהיר של שיטת העבודה מרחוק עשוי לחולל מהפכה בשוק העבודה, שתאפשר גמישות בלוחות הזמנים ופחות צורך בנוכחות פיזית במקום העבודה

עם פרוץ משבר הקורונה והשבתת המשק, עובדים רבים פוטרו או הוצאו לחל”ת.

מחקר חדש של מרכז טאוב, שערכה החוקרת ליאורה בוורס, בדק את השפעת המשבר מבחינה מגדרית, ומצא שמשבר הקורונה ושיתוק המשק הביאו לשיעורי אבטלה גבוהים יותר בקרב נשים מאשר גברים: למרות שחלקן בקרב כלל המועסקים במשק נמוך מ-50%, 56% מהתביעות לדמי אבטלה היו של נשים.

הבדל מגדרי זה נראה בעיקר במגזר היהודי, ובקרב נשים חרדיות בפרט.

דבר זה עלול לפגוע בהתקדמותן של נשים בשיעורי התעסוקה ובשכר בישראל. על קובעי המדיניות להבטיח שעבור עובדים רבים ככל האפשר תהיה זו תקופת אבטלה זמנית בלבד ושהם לא ייפלטו ממעגל העבודה.

לפני פרוץ המשבר הנשים הישראליות עבדו בשיעורים גבוהים בהשוואה לממוצע ב-OECD (הנתון: 74% לעומת 66%) וילדו יותר (3.1 ילדים לאישה בממוצע). בעשור האחרון נרשמה ירידה מסוימת בפער השכר המגדרי לשעה – מלמעלה מ-17% ב-2008 לפחות מ-16% ב-2017.

בנוסף, בעוד כשליש מהנשים הועסקו במשרה חלקית ב-2018, בקרב הגברים הנתון עומד על 13% בלבד, ואפילו נשים שעבדו במשרה מלאה עבדו ב-10% פחות מגברים.

בין 1 במרץ ל-10 במאי 2020 הוגשו כ-875,000 תביעות לדמי אבטלה מעובדים בגילי 20–67, מהן כ-487,000 (56%) של נשים. נשים צעירות נפגעו קשה במיוחד מהמשבר – 60.5% לעומת 39.5% מהגברים בקרב בני 20–24.

נראה שמדובר במגמה עולמית: מחקרים שנעשו על ידי Pew ו-NBER הראו שיותר נשים בארה”ב עלולות לאבד את עבודתן משום שהן נוטות לעבוד בתחומים שנפגעו במשבר בצורה הקשה ביותר. במחקר של מרכז טאוב נמצא שבישראל, בכל הענפים (פרט לנדל”ן) שיעור הנשים שהגישו תביעה לדמי אבטלה גבוה משיעור הנשים בענף. למשל, 83% מתובעי דמי האבטלה בענף הבריאות הם נשים, בעוד חלקן בתעסוקה בתחום זה עומד על 76%, ובענף טכנולוגיות המידע 54% מהנשים הגישו תביעה, בעוד חלקן בענף עומד על 41%. נראה אפוא שבישראל אין לקשר את שיעור הנשים שאיבדו את עבודתן במשבר הקורונה לנטייתן לעבוד בענפים שספגו את הפגיעה הקשה ביותר.

הסבר אחר לכך הוא שמי שנפגע מהמשבר בצורה הקשה ביותר הם העובדים החלשים ביותר. נשים הן בעלות סבירות גבוהה יותר לעבוד פחות שעות, במשרות חלקיות ובתפקידים זוטרים יותר, הן משתכרות פחות ומתקשות לצבור ותק כתוצאה מיציאה לחופשות לידה. כל אלה מגדילים את סיכוייהן לאבד את עבודתן או לצאת לחל”ת.

בקרב הורים עובדים, נשים עובדות בממוצע 23 שעות בשבוע לעומת 36 בקרב גברים, וברוב משקי הבית הן מפרנסות שניות. על כן, בזמן סגירת בתי הספר והגנים הפתרון ההגיוני מבחינת משפחות רבות היה להקריב את התעסוקה של הנשים כדי לטפל בילדים. כ-46% ממגישי התביעות לדמי אבטלה היו ממשקי בית שבהם לפחות ילד אחד מתחת לגיל 18, ול-18% מהם היה בבית ילד מתחת לגיל שנתיים. אימהות יחידניות נפגעו במיוחד ממצב זה.

החשש מהתפרצות גל שני של קורונה עלול למנוע מאזרחים רבים לחזור למעגל העבודה. עם הפתיחה ההדרגתית של המשק וחזרתם של חלק מהעובדים למעגל העבודה, אחת ההערכות היא ששיעור האבטלה יעמוד על כ-10% בסוף 2020, כאשר לפחות 20% מהמובטלים החדשים לא יחזרו למקום עבודתם.

אולם לצד התחזיות העגומות נראה שיש כמה הזדמנויות לנשים בטווח הארוך. האימוץ המהיר של שיטת העבודה מרחוק עשוי לחולל מהפכה בשוק העבודה, שתאפשר גמישות בלוחות הזמנים ופחות צורך בנוכחות פיזית במקום העבודה.

בסקר שערכה הלמ”ס בסוף אפריל נמצא כי ביום הסקר 61% מעובדי ההיי-טק ו-46% מעובדי תחום הפיננסים והביטוח עבדו מהבית, לעומת 15% או פחות מהעובדים בענפים אחרים. שיטות עבודה אלה עשויות למשוך יותר נשים לענפים עם שכר גבוה. שליש מחברות ההיי-טק הביעו רצון להרחיב את השימוש בשיטת העבודה מרחוק אחרי שהמשבר יחלוף. לעומת זאת החברות הפיננסיות, הידועות כגורם המשמר את פער השכר המגדרי, לא הביעו רצון כזה, והדבר מקבל חיזוק מסקר של הלמ”ס מתחילת יוני, שהראה שרק 10% מהעובדים בתחום הפיננסים עדיין עובדים מהבית.