לפני כשבוע, אחרי שנים רבות, נרשמה בבירה הבריטית היסטוריה: לראשונה אושר על ידי בית הדין ‘כדתיא’ שבלונדון הקמת עירוב בשכונת טטנאהום, המונה כ-1000 משפחות יהודיות.
מדובר בציון דרך שיביא לרווחתם של תושבי טטנאהום בלבד, שכונה קטנה בתוך שכונת סטמפורד היל, המונה כולה כ-7,000 משפחות יהודיות – הממתינות כבר שנים רבות להקמת העירוב שיוביל לפתרון הטלטול בימי שבת.
מה שדחף את קבלת האישור היה המצב שנוצר בעקבות מגיפת הקורונה, כאשר התושבים אולצו להתפלל ברחובות העיר.
“אני מתגוררת ברחוב הראשי של סטמפורד היל וכעת הקימו עירוב רק בשכונה אחת קטנה”, מספרת גיטי שוורץ, חרדית תושבת השכונה, בשיחה עם חרדים 10.
“אף פעם לא היה בשכונה עירוב. בהתחלה היו פה מעט יהודים. עם השנים הגיעו הרבה יותר יהודים חרדים, אבל כל פעם שרצו לעשות עירוב – הדבר נתקע, בטענה שהרבנים לא הסכימו. זה היה נראה להם לא כשר משום שהם שמרנים מאוד, ומעדיפים שדברים יישארו כפי שהם ולא ישתנו”.
בראש המתנגדים היה הגאון רבי העניך פאדווא זצ”ל, שהתנגד בחריפות לעירוב. היו רבנים שניסו לבקש כל השנים, אולם לא נתנו להם אישור. בנו, הגאון רבי אפרים פאדווא, שירש את הרבנות, כבר לא יכול היה לצאת נגד הפסק דין של אביו.
עם זאת, מצדדי העירוב מזכירים כי כאשר הרב העניך פאדווא זצ”ל התנגד, עדיין לא היה עירוב באף מקום באירופה ואמריקה. כמו כן, הוא בעיקר לא רצה שתהיה הפקרות בפארקים – וזו הסיבה מדוע גם כעת הפארק אינו נכלל בשטח העירוב.
“עם חלוף השנים, הדבר נהיה יותר קשה”, אומרת שוורץ. “תמיד נלחמנו שיעשו עירוב ולא הבינו, בעיקר את הנשים. מה שקורה זה שכולם יכולים לצאת מהבית, חוץ מאמהות לילדים קטנים שלא יכולת לצאת כל השבת החוצה משום שאי אפשר לטלטל את התינוקות”.
מה באמת הסיבה שלא עושים?
“אמרו שלא עושים עירוב בגלל פריצות, שנשים לא יסתובבו ברחובות. כעת, בגלל נגיף הקורונה, אנשים נשארו בבית והרגישו איך זה מרגיש לנשים שלא יכולת לצאת מהבית, הבינו מה עוברות נשים מידי שבת. תושבי שכונת טטנאהום לחצו על כך וקיבלו הכשר. זה לא היה פשוט לקבל את ההכשר. ממש היסטוריה”.
מה נשות השכונה מרגישות כעת, כשאושר לקבוע עירוב?
“מציאות מאוד שונה, הן צריכות לשנות את התפיסה הזו. היה אסור – ועכשיו מותר להן לצאת. העירוב לא ממש עוזר לכולם, אבל הנשים שיש להן עירוב בשכונה יכולות ללכת כעת לבית כנסת שממוקם ברחוב שלהן. לבתי כנסת אחרים עדיין אי אפשר ללכת, בגלל שהעירוב לא נמצא בכל האזורים. מי שרוצה עכשיו לקחת טישו בכיס ומפתחות יכול רק אם הוא תושב הרחוב שיש בו עירוב”.
באילו מקומות אישרו עירוב?
“טטנאהום, שזו שכונה קטנה בתוך סטמפורד היל, ושכונת גולדרס גרין שממוקמת חצי שעה מסטמפורד היל. אלה המקומות היחידים שיש בהם עירוב בלונדון. בשכונות הוותיקות יותר אין עירוב. שם עדין אי אפשר לצאת ולטלטל”.
כמה משפחות נהנות מהעירוב?
“טטנאהום מונה כ-300 משפחות ופחות מכך”.
את חושבת שכל תושבי השכונה שלכם יזכו לעירוב בקרוב?
“זה לא כל-כך מהר יצא לפועל. הסיבה שיש בטטנאהום עירוב משום שהעסקנים הצעירים שם החליטו להביא רב מגולדרס גרין שהעניק להם הכשר. רק אחרי שהוא נתן הכשר – ‘כדתיא’ העניקו אישור.
“הטענה שלא נותנים אישור היא – שטעם השבת הוא אחר, שכאשר נכנסת שבת מה שהספקת להביא לבית הכנסת לפני שבת זה מה שיש. במהלך השבת אתה לא יוצא מהבית, לא יכול ללכת למקומות בשבת. אתה רגיל לכך הרבה שנים שבשבת נכנסים הביתה ונשארים בבית. קשה לאנשים לעשות את השינוי הזה, אנשים שגרים כאן הרבה שנים לא מעוניינים בשינוי הזה”.
אפילו שמבחינת ההלכה מותר?
“זה קשה, בכל שכונה אפשר לעשות. בשבת חתן ובשבת כלה כיום אין עגלה אחת באולם, הורים מגיעים עם ילדים גדולים, כל הילדים הקטנים נשארים בבית וצריכים בייביסיטר שלרוב היא גויה.
צילום: באדיבות המצלם
“אם יהיה עירוב, יתרחש ממש מהפך, יהיו עגלות בבתי כנסת, יהיו עגלות עם ילדים קטנים באולמות – וזה לא מתאים לתרבות שלהם. אז מעדיפים שהמצב יישאר ככה. שילדים ונשים עם עגלות לא יגיעו לבתי הכנסת”.
מה הסיבה לכך?
“הם רגילים שילדים לא מגיעים לשמחות זה יותר אלגנטי”.
המנהיגים של חסידות סאטמר וגור לא לוחצים שהדבר הזה יקרה?
“בסאטמר יש חילוקי דעות בנושא. חצי מהם מתנגדים והחצי השני לא אומר דבר. כעת חברי בד”ץ ‘כדתיא’ הסכימו, לאחר מאבק של שנים, להעניק אישור בשכונה אחת”.
לפני שנתיים עברתם מטטנאהום. מה ההרגשה?
“אכזבה. לחיות ללא עירוב זה מאוד קשה, אם שוכחים משהו לפני שבת אין אפשרות להביא. אם צריך לצאת לבית חולים, למשל, אי אפשר לטלטל את הילד שנשאר בבית לשכן, צריכים ללכת לשכן, ולשאול מי יכול לבוא אלינו הביתה.
“בערב יום כיפור שכחתי להביא את המחזור לבית הכנסת – לא היה לי במה להתפלל. אין אפשרות לחזור לקחת אותו. חזרתי הביתה והתפללתי שם.
“בשמחה צריך להתארגן מראש עם בייביסיטר. מי שעושה בייביסיטר בשבת זו לרוב גויה. הייתה לנו שמחה בשבת, השארנו את הילדים עם גויה. חזרנו הביתה – הילדים לא היו בבית, הם ברחו מהבית בגלל שהגויה דיברה בטלפון וגיהצה.
“חברה שלי הביאה גויה לשמור על הילדים ביום כיפור. איך שחזרה מ’כל נדרי’ ראתה שהגויה הייתה כל כך טובה שהושיבה את כל הילדים סביב השולחן לצייר… הילדים צבעו בצבעים ביום כיפור”.
מה אתם מקווים שיקרה?
“מאוד מקווים שיקימו אנשים טובים שיבינו כמה העירוב הוא דבר מבורך וטוב גם לשכונות האחרות”.