מטלטל: כך ניסה מנדלבליט לשנות את הסיבה לסגירת התיק נגדו

אשת התקשורת אילה חסון הטילה פצצה חדשה על מנדלבליט במהדורת סוף השבוע של חדשות 12: בחודש מאי 2015, היועץ המשפטי לממשל דאז, יהודה וינשטיין, הודיע רשמית על החלטתו לסגור את תיק החקירה נגד אביחי מנדלבליט.

בסוף המכתב שלו, בסעיף 12, כתב וינשטיין שיש מקום לאמץ את המלצת פרקליט המדינה ולגנוז את תיק החקירה נגד מנדלבליט מהטעמים שפורטו בחוות דעתו של שי ניצן, פרקליט המדינה.

בחוות הדעת של ניצן, שנשלחה לוינשטיין ב-20 בינואר 2015, לקראת ההחלטה על סגירת התיק נגד מנדלבליט, נכתב: “לאחר שקראתי היטב את כל החומר עמדתי שאין מקום לסגור את התיק מחוסר אשמה”.

המסמכים שבהם שי ניצן קובע בפירוש שאין לסגור את התיק בחוסר אשמה, ונסמך על חוות הדעת של טוני גולדנברג ומומי למברגר על חוסר בראיות, ושעליהם נסמך וינשטיין בסעיף 12 שלו – נעדרו מהדיון בבית המשפט העליון.

העליון לא דן ולא הכריע בשום שלב מבחינה פורמלית בשאלת עילת הסגירה של התיק הפלילי של מנדלבליט.

כבר באוגוסט 2015 פנה מנדלבליט אל וינשטיין בניסיון לשנות את עילת הסגירה. וינשטיין הציע לו להגיש ערר כאחד האדם, על פי החוק. מנדלבליט, לקראת מינוי לתפקיד היועץ, בחר שלא לתת פומבי לעילת הסגירה ולא הגיש ערר – ובכך הפך את קביעת וינשטיין לסופית.

בית משפט העליון הכשיר את מנדלבליט והוא החל ממלא את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה.

כעבור כמה חודשים, ביולי 2016, בא כוחו של מנדלבליט שלח מכתב מפורט לפרקליט המדינה שי ניצן, שכפוף למנדלבליט, ומבקש לגנוז את התיק נגד הבוס בחוסר אשמה.

רק כעבור כחודשיים, בסוף חודש ספטמבר 2016, מכנס שי ניצן בלשכתו ישיבה: הוא מזמן את כל הפרקליטים שעסקו בחקירת מנדלבליט: טוני גולדנברג, מומי למברגר, דן אלדד ושלומי אברמזון.

הם בדילמה: הרי מנדלבליט עכשיו הוא כבר הבוס שלהם. האם הם יכולים לצאת נגדו כפי שכתבו בחוות הדעת הקשות טרם הפך לממונה עליהם? ואכן בדיון הם נטו להיעתר לבקשתו.

בתום הישיבה אמר אחד הפרקליטים: “מה מצפים, שנחזור שוב על ההאשמות נגדו? מנדלבליט עכשיו הבוס שלנו, איך נצא נגדו?”.

אחרי הדיון לא יצאה החלטה פורמלית.

שי ניצן שוב לא ממהר, הוא מתייעץ עם דינה זילבר, רז נזרי, שהיה בעבר עד בתיק נגד מנדלבליט, ועמית אייסמן, וכולם מגיעים למסקנה כי בהיותם כפופים ליועמ”ש ובשל החשש מניגוד עניינים, לא ניצן ולא הפרקליטים האחרים יכולים להיעתר לבקשתו של הבוס מנדלבליט.

במארס 2017 מצלצל שי ניצן אל ז’ק חן, עורך הדין של מנדלבליט, ומודיע לו בעל פה שהחליט להימנע מקבלת החלטה. למעשה החליט שלא להחליט.

מטעמו של מנדלבליט נמסר בתגובה: “היועץ הקודם ויינשטיין החליט בחודש מאי 2015 כי יש לגנוז את תיק החקירה בעניינו של ד”ר מנדלבליט, והניח בפני הציבור החלטה מפורטת עד מאוד. פסק הדין שניתן בעתירות נגד מינויו לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, שבו נקבע פה אחד בהרכב של חמישה שופטים כי לא נפל רבב במעשיו, הבהיר כי אין כל אשמה במעשים שבהם שלגביהם נחקר מנדלבליט. כלל הגורמים הבכירים שעסקו בנושא סברו כי העילה המתאימה לסגירת התיק בנסיבות שנוצרו היא חוסר אשמה. נוכח תפקידו של ד”ר מנדלבליט כיועמ”ש המכהן, ניתנה חוות דעת של הגורמים הרלוונטיים שקבעה כי אין מקום להעביר לרישום ההחלטה הפורמלית בעניין על ידי כל גורם הכפוף ליועמ”ש”.

תגובת הפרקליטות לפרסום בערוץ 13 בנוגע לעילת הסגירה של תיק החקירה בעניין מנדלבליט:

“אין שחר לטענה כי נעשתה הטעיה בהצגת עמדת המדינה במסגרת העתירות לבג”ץ נגד מינויו של ד”ר אביחי מנדלבליט לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה.
כידוע, היועץ המשפטי לממשלה הקודם, יהודה וינשטיין, גנז את התיק בהחלטה שכללה נימוקים מפורטים עד מאוד, אך לא קבעה את עילת הסגירה הפורמלית.

היועמ”ש דאז, שהיה הגורם המוסמך להחליט בפרשה, פירט בהחלטתו את כל מה שמצא לנכון, לאחר ששקל את כל חוות הדעת הפנימיות שהונחו בפניו. החלטת היועמ”ש דאז וינשטיין פורסמה ברבים, ואף הוצגה בפני שופטי בג”ץ, כמו גם בפני ועדת האיתור והממשלה ככתבה וכלשונה, מבלי להסתיר דבר.

השופטים שדנו בעתירה נגד מינויו של מנדלבליט בחנו את העובדות וכן את טענותיו של מנדלבליט, ובסופו של דבר מפסק דינם עלה בצורה מובהקת שהתיק היה צריך להיסגר מחוסר אשמה. בפסק הדין יש גם התייחסות לעובדה שעילת הגניזה לא נקבעה בידי וינשטיין.

מכל מקום, נוכח העובדה שבינתיים התמנה מנדלבליט לתפקיד היועמ”ש, אשר ממונה על המערכת, הוחלט שלא תתקבל החלטה כאמור לגנוז את התיק מחוסר אשמה בידי שום גורם שכפוף למנדלבליט.

הצגת הדברים כ’תיק פתוח’ או כהטעייה של ביהמ”ש היא שקר גס”.