בשבועות האחרונים חזרו עשרות ישיבות לשגרת הלימוד, לפי מתווה הקפסולות של ועד הישיבות. למרבה ההפתעה, גם מי שהיו ספקנים בתחילה האם המתווה ינחל הצלחה, מודים כיום כי הם מופתעים לטובה.
אלא שלא לכל התלמידים קל לעמוד בתנאים הקשוחים של הקפסולות.
אביאל, בחור ישיבה שחזר ללמוד לפי המתווה: “חזרנו לישיבה ביום רביעי י”א סיון, בשעה 10:00 בבוקר, לשגרה מלאה למשך 14 יום. רוב בחורי הישיבה הגיעו, כך גם השיעור שלי. היינו ב’קפסולה’ כ-23 בחורים. הגענו עם אנרגיות חיוביות וכיף גדול. חזרנו לישיבה לאחר זמן רב.
“נכנסנו למתחם ה’קפסולה’. המתחם שלנו היה מבודד מכל חלקי הישיבה, כך כל הקפסולות ממש מבודדות. בהתחלה הייתי עם אנרגיות חיוביות, הנחנו את הדברים במתחם שייעדו לנו, ונכנסנו לבית המדרש.
“בית המדרש היה בקומה שלישית, הדרך לבית מדרש הייתה רק של הקפסולה שלנו, לכל קפסולה הייתה הדרך שלה. כדי ששאר הקפסולות לא ייפגשו. ישבנו ללמוד מסכת בבא-קמא היתה התרוממות רוח, סוף סוף לימוד.
“כבר למחרת, ביום חמישי, הרגשתי את הקושי, אבל לא נתתי לעצמי להישבר. תמיד בימים הראשונים קשה, צריכים להתרגל. אבל אני ועוד 18 בחורים לא עמדנו בזה. ביום שני בבוקר, חזרנו הביתה. שלא תבין, אני הגעתי במטרה ללמוד. כל מי שחזר הביתה אלה בחורים רציניים ועשינו השתדלות אמיתית.
“התנאים מאוד קשים ולא סבירים. אין אפשרות לצאת מהקפסולה שלנו. שמו אותנו בקומה מתחת לאדמה אין איפה לשתות, היה ברז אבל לא ראוי לשתות ממנו. בסדרים חייבו אותנו להיות עם מסכה וללמוד עם אותו חברותא. עלינו לבית המדרש, בקומה שלישית. לכל קפסולה יש את המדרגות שלה שלא ניפגש עם בחורים נוספים שלא קשורים לקפסולה שלנו.
בקפסולה בישיבת ‘עטרת שלמה’. למצולם אין קשר לכתבה. צילום: Nati Shohat/Flash90
“כשאתה מגיע לבית מדרש לכל אחד יש את החלק שלו, הכל מופרד בפלסטיק אטום, כולנו הרגשנו את אותה הרגשה, סוגרים עליך. אתה לא יכול לצאת מעבר לקפסולה שלך. אם תעבור תקבל קנס 500 שקלים.
“לרבנים יש את החשש שאם נעבור על ההוראות ותגיע ביקורת מטעם משרד הבריאות, נקבל קנס והישיבה תיסגר. בגלל זה הרבנים תמיד משגיחים על כך, אין מרווח נשימה.
“אתה לא קשור לשום מקום. אנחנו בעולם משל עצמנו. אם נגמרו לך הסיגריות – זהו, אין מה לעשות, תשתגע. אתה צריך לדאוג מראש ל-14 יום. אין בחור אחד שאמר שהוא נשאר בישיבה במצב הזה”.
י’, בחור שלומד בישיבה בירושלים, אומר בשיחה עם חרדים 10: “נסעתי לישיבה במוצאי שבת שעברה. הישיבה נמצאת בירושלים. התארגנתי מראש עם כל הדברים. הגעתי לישיבה, נכנסתי לקפסולה שלי, אני רואה שאף אחד לא נשמע להוראות.
“כל הישיבה מעורבבת יחד, בחורים לא מחולקים. כולם יוצאים ונכנסים מהישיבה בחופשיות ואין מי שמעיר להם, כל תלמידי הישיבה לא נשמעים בכלל להוראות משרד הבריאות.
“הקפסולה לא באמת ‘קפסולה’. מעל 250 בחורים מעורבבים ועושים דין לעצמם, לא עוטים מסכות, לא נשמרים, לא מקפידים על כללי הגינה נדרשים. לוחצים ידיים כאילו אין קורונה. חמור יותר: רבני הישיבה, שאחראים על הכללים הם רואים את המצב הזה ושותקים, לפחות תעירו. חס ושלום, אני לא מדבר נגדם, אני מבין את הקושי להכניס את כולם לקפסולות, הרבה ישיבות לא עומדות בהוראות כי אולי אי אפשר לעמוד בהם.
“חשבתי שאני מגיע לקפסולה והגעתי לחגיגה, החלטתי ביום שני לחזור הביתה. אני לא יכול לקחת את הסיכון שאני אדבק. במצב הנוכחי אין סיבה שלא הייתי נדבק”.
בקפסולה בישיבת ‘עטרת שלמה’. למצולמים אין כל קשר לכתבה. צילום: Nati Shohat/Flash90
שלומי, בחור נוסף עמו שוחחנו: “הקושי הגדול בהתחלה היו היציאות. לדוגמא: לקנות דברים לכבוד שבת. לעשות סיבוב בערב לאחר הלימוד. אנחנו סגורים בקפסולה, מדברים עם מסיכות, כללי ריחוק, אי אפשר ללמוד עם כל בחור חברותא. אבל יש את החברים בקפסולה שלך שמפצה על כך”.
למה הגעת ללמוד בתנאים האלה?
“עוד קדושה והתעלות. אתה חייב להסתכל על זה כך, זה ניסיון. הקושי הוא יום-יומיים לא יותר מכך. מתוך 85 בחורים הגיעו ללמוד 70.
“ראש הישיבה מסביר לכולנו במשל: אם יש מאזניים ובצד אחד של המאזנים יש את לימוד התורה ובצד השני משהו שהוא לא פיקוח נפש, הצד של לימוד התורה מכריע. יש לנו את הזכות ללמוד.
“נכון זה קשה. אבל רוב הבחורים הגיעו בשביל ללמוד. אז לא יוצאים מתחום הקפסולה, זה רק ל-14 ימים, זה לא הדבר הכי גרוע. לא אכפת לבחורים שלא יוצאים. בחורים אמרו: יותר טוב שלא נצא מהישיבה, יהיה הרבה יותר קדושה והתרוממות.
“צריכים להרגיש את זה כדי להבין שאני לא מגזים. זה שווה את הכל. להישאר ללמוד. אין הזדמנות כזו בכל יום. כל הקשים הם אפס לעומת לימוד התורה. אנחנו נמצאים בישיבה כשבוע. בשבוע הבא יהיו לנו הקלות”.
ויש גם הפתעות: “מנהל הישיבה שראה את הקושי של הבחורים, אמר לכולם: כל מי שצריך לקנות משהו, אני אקנה לו. קנה לבחורים סיגריות וכל מיני דברים שביקשו, דברים לשבת. הייתי אמור לתקן את המשקפיים, מנהל הישיבה אמר לי: אין בעיה, אני אלך לסדר לך אותם. הרגשתי לא נעים להביא לו ללכת לתקן בשבילי, אמר לי אל תדאג הכל בסדר.
“ההתייחסות של הישיבה כלפי הבחורים, מצד האוכל ודברים נוספים, עלתה בכמה רמות. הישיבה רוצה לעודד בחורים להישאר ולא להתייאש, שלא יחזרו הביתה”.