האם נשאיר אותם מאחור: איך צריכים לחזור אל בתי הכנסת?

כחלק מהניסיון לחזור לשגרה מתחילה החזרה לבתי הכנסת, שהיו סגורים בחודשים האחרונים. מנייני החצרות והמרפסות מפסיקים אט-אט את פעילותם, וקול התפילה מתחיל להישמע בבתי הכנסת.

אנו שבים אל בתי הכנסת ועימנו כמה וכמה הרהורים ותובנות.

ראשית לכול אנו יודעים עכשיו להעריך את מה שנתפס בעבר כדבר מובן מאליו. בעבור רובנו, בית כנסת הוא חלק מהנוף הטבעי שלתוכו נולדנו. החודשים שבהם הורחקנו מבתי הכנסת מלמדים אותנו להעריך אותם ולחוש את חשיבותם הגדולה.

כבוד בית הכנסת

ההערכה המחודשת צריכה להוליד הקפדה יתרה בכל הקשור לכבוד בית הכנסת. בספר תהילים נאמר “בְּבֵית אֱלֹקים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ”. עלינו לחוש את קדושת המקום ולהתנהג בו בהתאם.

חז”ל אומרים שבית כנסת הוא ‘מקדש מעט’ – מעין בית המקדש. הכניסה לבית הכנסת מחייבת גם ‘מעט’ מההתרגשות והקדושה של הכניסה לבית המקדש.

בשגרה אנחנו נוטים לשכוח זאת. בית הכנסת נהפך לבית, ואנו נכנסים אליו בלי מחשבה יתרה. יש בזה כמובן גם צד חיובי, ואולם הדבר אינו צריך לבוא על חשבון הכבוד לבית הכנסת ותחושות הקדושה שעלינו לחוש בהימצאנו בו.

שלב החזרה לבתי הכנסת הוא הזדמנות טובה לקבל עלינו ביתר שאת להקפיד על ההלכות הקשורות להתנהגות בבית הכנסת, ובמיוחד בשעת התפילה. להימנע מדיבור בשעת התפילה וקריאת התורה. להיזהר מליצנות וקלות ראש אפילו שלא בעת התפילה. ובמיוחד להישמר ממחלוקות ומריבות בתוך היכל הקודש.

כדאי שבכל בית כנסת יתקיים דיון בסוגיות האלה, והמתפללים יקבלו עליהם החלטות טובות לחיזוק הזהירות בקדושת בית הכנסת והכבוד הראוי למקום התפילה לבורא העולם.

לא נשאיר מאחור

תקופת התפילה במנייני החצרות והמרפסות הביאה עימה גם ברכה. למדנו להכיר את השכנים (ואת ילדיהם). התוודענו לנוסחי תפילה שונים משלנו, לנעימות של קהילות אחרות, למנהגים ייחודיים של עדות ישראל. אם כל ימות השנה העדפנו להתפלל בבית כנסת של עדתנו וקהילתנו, הרי בחודשים האחרונים לא יכולנו להרשות לעצמנו את הפינוק הזה, התערבבנו יחד, והתעשרנו זה מזה.

במניינים המאולתרים האלה השתלבו יהודים רבים שבשגרה אינם נוהגים ללכת לבית הכנסת. לפעמים הם הצטרפו מתוך היענות לבקשה להשלים מניין, ולפעמים באו מעצם העובדה שיש תפילה מול חלונם או חצרם. ראינו תגובות רבות המעידות עד כמה המניינים האלה גרמו עונג וחיבור ליהודים שאינם מבאי בית הכנסת הקבועים.

ועכשיו, כשאנחנו חוזרים לבתי הכנסת, האם נשאיר אותם מאחור?! חודשיים התפללו איתנו, שרו איתנו, התחברו עימנו לתפילה ולקריאת התורה – האם ננטוש אותם ונלך איש-איש לבית הכנסת שלו?! חלילה! זו ההזדמנות להזמין את השכנים היקרים לבוא עימנו לבית הכנסת ולהוסיף להצמיח את השתיל הרך שנבט ועלה.

הייתה לנו משימה להכניס קדושה לבתים ולחצרות, למדרכות ולמגרשי החניה. הבתים והרחובות ספגו את הקדיש והקדושה, את אמירת ה’אמן’ ואת קריאת התורה. עכשיו צריך להתעלות לקדושה יתרה בתוך בתי הכנסת, עם כל הניצוצות החדשים שנגאלו.