במצור ובמיצר: נתניהו נמצא בסוג של כלא, נענש בעונש הקשה מכל

1.

השבוע פורסם על עובדת מעון ראש הממשלה שנעצרה על ידי חוקרי להב 433, בחשד שמסרה עדות שקר בנושא חקירת המעונות נגד שרה נתניהו.

אתם צריכים להבין את משמעות הידיעה הזו.

להב 433 אמורה להתעסק אך ורק בפשעים חמורים בתחום הצווארון הלבן. גניבות ענק מהמדינה, מעשי שוחד ומעילה חובקי עולם. לחקור עובדת זוטרה על עדות שקר בתיק אזרחי זהו דבר חסר תקדים שמעיד, אם יש צורך בעדות כלשהי, על מגמת הרדיפה שעובר בנימין נתניהו ב-25 השנים האחרונות.

העובדת נחקרה במשך יום שלם ואיימו עליה כי יושיבו אותה בבית סוהר אם לא תודה שמסרה עדות שקר לטובת שרה נתניהו. עורך הדין של העובדת, איתמר בן גביר, ואחרים דיברו על הניסיון של המשטרה להפליל את נתניהו, אך אני חושב על כיוון אחר לגמרי.

לא שאנחנו באים לסנגר על מר נתניהו, אבל החקירות נגד כל מי שמקיף את נתניהו לא באות רק כדי להפליל אותו במטרה להעניש אותו. הן העונש עצמו.

2.

כולם חושבים על המשפט. על עונש המאסר, ולא לוקחים בחשבון שנתניהו ומשפחתו נענשו בעונש הקשה מכל – עונש הבידוד.

כי גם בכלא יש לבני אדם חברה. ואילו נתניהו? במשך 25 שנה, הצליחו המשטרה והפרקליטות להרחיק ממנו וממשפחתו את כל נאמניו וידידיו ועובדיו הבכירים ואפילו את עורכי דינו.

חלקם נאלצו לפרוש בשל חקירה שנפתחה כנגדם (ותמיד-תמיד נסגרה אחרי כמה שנים, כשהבנאדם מורחק וחושש להתקרב לנתניהו), וחלקם אולצו על ידי איומים קשים ועינויים ממש להפוך לעדי מדינה כנגדו.

רק לאחרונה שוחחתי עם עובד לשעבר במשרד ראש הממשלה. האיש נחקר במשך 4 שנים והתיק כנגדו נסגר מחוסר אשמה. אבל את העונש הוא קיבל. הוא לא עבד. הוא הוציא מאות אלפי שקלים על עורך דין, והמחיר הנפשי ששילם לא ניתן לתיאור. הוא הוריד ראש לגמרי, לא מעז להתקרב אפילו לעבודה ציבורית. הוא לא עשה כלום והוא נענש עונש שאי אפשר לתאר.

סיפר לי איש עסקים עשיר שהיה באיזה אירוע ולפתע אמרו לו שיאיר נתניהו נמצא שם. “אני לקחתי את הרגליים וברחתי. חששתי שאולי יצלמו אותנו יחד ויתחילו לרדוף אותי”.

כעת תכפילו את זה בכל העובדים, הידידים והנאמנים שהקיפו את נתניהו ותבינו את התמונה.

עד היום ידענו שהשמאל הדיקטטורי לא מצליח להוריד את נתניהו באופן דמוקרטי, אז הוא מנסה לתפור לו תיקים. כעת אני מחדש לכם שהשמאל כבר העניש את נתניהו. עד שיכניס אותו לכלא, בינתיים חפר מסביבו תעלה עמוקה ובודד אותו מכל נאמניו יועציו עובדיו הבכירים ועורכי דינו.

למעשה נתניהו כבר בסוג של כלא.

והעונש האמיתי אינו רק אלה שהורחקו ממנו בכוח, אלא כל אלה שלא מעזים להתקרב אליו מחשש שיבולע להם. זה מה שמעוללת החונטה האכזרית השולטת כאן, לראש ממשלה שנבחר על ידי מיליון ושלוש מאות אלף אזרחים.

3.

למרות שהדברים היו בראשי מזה זמן, לתובנה הזו הגעתי דווקא בשל דברים שאני נפגש עימם כיועץ חינוכי.

במסגרת עבודתי ב”מרכז לילד ולמשפחה”, אני עוסק מדי יום ביומו בבעיות חברתיות של ילדים ונוער. אחד הנושאים הקשים ביותר לטיפול הוא נושא החרמות וההתעללות החברתית.

בזמן שאתם קוראים את המאמר הזה, ישנם אלפי ילדים ובני נוער המצויים במצב של בידוד חברתי כזה או אחר.

זה אולי ייראה לכם משונה שאני מצמיד את בעיותיו של ראש הממשלה, לבעיותיהם של ילדים ובני נוער, אבל אני אומר לכם שהסבל שעובר על ילדים ובני נוער הוא גדול וחזק אפילו מההתעללות שעובר נתניהו, ויש לסבל הזה משמעות נוראית לגבי עיצוב הנפש שלהם, הדימוי העצמי, הביטחון העצמי ואפילו השלכות לחיים עצמם. ואלה יכולים להיות הילדים והילדות שלכם. כאן ועכשיו.

ותתפלאו, הדברים נעשים באותה דרך אכזרית שבה מבודדים את ראש הממשלה. פגיעה, רדיפה, הפחדת הסביבה ובידוד.

4.

בכל כיתה יש ילדים דומיננטיים ופחות דומיננטיים.

דומיננטי זו לא בעיה. זה אפילו יתרון.

אך כשהדומיננטי הוא גם בעל מידות רעות שלא לומר אכזרי, הוא עלול להרוס במהלך ילדותו וימי נעוריו את חייהם של עשרות ילדים ובני נוער. (בדרך כלל זה לא ייפסק גם לאחר שיתחתן ואז יהרוס את חייהם של רעייתו, ילדיו, שכניו ועובדיו.)

הילדים שלנו הולכים לבית הספר בדרך כלל עם מטען חיובי, עם חום ואהבה ורוך וטוב אינסופי.

אך חלק מהם פוגשים ילד אחד. זה בדרך כלל ילד אחד, בעל עוצמה שלילית, ששום דבר בחייהם לא הכין אותם להתמודדות אתו. שכן, איננו מכינים את ילדינו לרוע.

מדוע שנעשה זאת?

כאשר הילד המסוים הזה מחליט לפגוע בילד שלנו, לא משנה מאיזו סיבה, כי הוא מקנא בו, כי המעמד שלו טוב מדי או כי המחנך משבח אותו, הוא עלול להפעיל כנגדו כוחות כאלה שלילד שלנו הנורמטיבי טוב הלב והתם אין שום דרך להתמודד איתם. או כפי שאומרים הילדים “זה לא כוחות”.

5.

הפגיעה עובדת ככה: גם פגיעה ישירה בילד. אם זה לעג, אם זה חיקוי, אם זה כינוי שם ואם זו פגיעה בחפצים או אלימות ממש. ללא כל סיבה.

אך זו עוד הפגיעה הקטנה.

הפגיעה האמיתית מתרחשת מסביבו של הילד.

הילד הפוגע, ייקח כמה ילדים אחרים ויפעיל אותם כנגד הילד התמים. הם יעזרו לו לצחוק עליו, לחקות אותו, לכנות אותו בשמות, לשבור לו חפצים ולהרביץ לו.

לאחר מכן יתבצע השלב הקשה יותר והוא הבידוד: הם יבהירו לכל הילדים האחרים שאין להיות חבר עם הילד הספציפי הזה ומי שידבר אתו או ישחק אתו יהיה מטרה לפגיעתם.

רוב הילדים, לעיתים גם בעצת הוריהם, יעדיפו לשבת בצד, “מה לי ולצרה הזו”. חלק מהילדים ינהגו ב”הידור” ויצטרפו אל הפוגעים. חלקם כאלה שפגעו בהם בעבר, ויש להם מספיק נקודות רגישות ללחוץ עליהם כדי שיעדיפו להיות בצד הפוגע מאשר בצד הנפגע.

לעיתים רחוקות מאד יהיה ילד שיעמוד לצד הנפגע. ברבים מהמקרים הפוגעים יעזבו את המטרה שלהם וייקחו את הילד המגן כמטרה בפני עצמה.

6.

כאן נכנסת הכיתה ללופ שמאד-מאד קשה לצאת ממנו.

כדי להבין אותו – בואו נשוב לפוליטיקה ולנתניהו.

את הבעיה של נתניהו ובעצם של כולנו, ניתן היה לפתור מזמן – עם פסקת התגברות קטנה שכובלת את ידו של “הילד האכזר” (במקרה שלנו בריון מגודל המכונה הבג”ץ).

מדוע לא עשו זאת?

כי בכל פעם שמישהו ניסה לעצור אותו הופעל עליו נשק הבידוד, החרפה וההשפלה. חיים רמון, יעקב נאמן, רפאל איתן, רובי ריבלין, דוד ביטן ועוד… שפשוט הועמדו לדין והושלכו מתפקידם כשרי משפטים או כשרים בכלל.

ומה עשו שאר ילדי “הכיתה”? שתקו. כי פחדו על העור שלהם.

ואתם יודעים מה? לאחד מילדי הכיתה קראו בנימין נתניהו. גם הוא פחד על עורו. גם הוא העדיף להציל את עצמו ולא לסייע לילד שחטף. מי שמאשים אותו במצבו, צודק ולא צודק. הוא אכן “אשם” שלא עשה דבר לעצור את המפלצת הזו אך מצד שני, ניתן להבין את הפחד שלו. הוא ידע מה שכולנו יודעים עכשיו. יש בריון בכיתה. ועדיף להסתדר אתו ואפילו להתחנף אליו מאשר לנסות לריב אתו.

והיו עוד “ילדים” שכעת מתברר כי היו מאוימים ואיש לא ידע. משה כחלון למשל. גלעד ארדן למשל. גדעון סער למשל. ויש כאלה שעדיין לא התברר אך ניתן לנחש. אביגדור ליברמן למשל.

7.

שוחחתי לפני מספר שנים עם פוליטיקאי בכיר שאמר לי בגילוי לב: “אני אולי אמיץ אבל לא טיפש. אני מסתכל מסביב, אנשים רועדים מפחד מהבג”ץ. להתחיל איתם זו התאבדות. למה שאעשה את זה. אתה תוכל לראות אותי נלחם באומץ בכל תחום. מול הבג”ץ אני מוריד את הראש. אין בהם שום רחמים, אין בהם שום הגינות. הם לא רואים אף אחד ממטר”, כך במדויק.

לפני כשנתיים נפגשתי בפחד הזה פנים אל פנים, כאשר נעצר איש החסד הצדיק הרב ישעיהו הבר זצ”ל, על לא עוול בכפו, רק בגלל שהעז להעניק בחינם כליות שעלו עד אז מאות אלפי דולרים.

פתחתי בקמפיין שהחל מעל דפי עיתון זה, ובמקביל פניתי אז לאישי ציבור ידועים שיצטרפו אליי ויגבו אותי. אף אחד לא העז לעשות זאת. ומדובר באנשים שאני מאד מעריך אותם. להגנתם אומר שאולי לא חששו לעצמם אלא למוסדות בראשם הם עומדים.

מי שיצא מגדרו להגן על הרב הבר היה רשכבה”ג מרן שר התורה הגר”ח קניבסקי שליט”א שהגיע לביתו (הוא היה במעצר בית) לתת לו תמיכה ומשראה הציבור כך – הצטרף להגנה על איש החסד.

8.

נחזור ל”ילד הבריון”. בטח אתם שואלים את עצמכם “האם ניתן לפתור בעיה כזו?”

התשובה היא: כן, ובקלות.

בשבוע הבא אי”ה נכתוב על כך. בינתיים תבדקו אם הילדים שלכם סובלים מפגיעה חברתית ובידוד, או חמור מכך – פוגעים, או מצטרפים למערכת של פגיעה ובידוד באחד מחבריהם.

• הטור מתפרסם בעיתון יתד נאמן