בלי הטירוף כמעט שום דבר לא היה קורה: סמוטריץ’ משיב לעמית סגל

עמית היקר,

יש לי הרבה מה לומר על התוכן (ויכוח לגיטימי בשאלות של סיכון/סיכוי עם לא מעט היגיון בשני הצדדים), אבל נדמה לי שהפעם צריך להתחיל מהסגנון.

טירוף כזה, שחצנות כזו, לא נראו שנים: ראשי יש”ע מסכנים ריבונות

אתה בהחלט אדם חכם, אפילו מבריק, אבל קח בחשבון שיש גם קצת שכל שמפוזר בעוד כמה מקומות. בוא נגיד שאם מתוך עשרה קבין חכמה שירדו לעולם לקחת אתה תשעה, עדיין יש איזה קב אחד שמסתובב לו בראשם של עוד כמה אנשים שעשו כמה דברים בחיים, חלק ממנו לקחו גם “המתנחלים”.

המטורפים והשחצנים האלה, כפי שאתה מכנה אותם, היו הראשונים לזהות את הסכנות האדירות שבהסכמי אוסלו. כשכמעט כולם חוץ מהם היו בעיצומה של אסטקזה דתית כמעט סביב אופוריית ה”שלום” והמזרח התיכון החדש, הם היו שם עם השחצנות שלהם וצעקו מעל כל במה שזה יתפוצץ לנו בפנים ובאוטובוסים במרכזי הערים. אשכרה לא יודע מאיפה היתה להם השחצנות הזו לחשוב שרק הם יודעים מה טוב ומה נכון מול כולם, שסגדו באותה העת לקונספציית הנסיגות.

המטורפים האלה התנגדו גם לגירוש וניבאו בחוצפתם את כל מה שקורה עכשיו בעזה וביישובי הדרום. צריך מידה רבה של טירוף כדי לעמוד שוב ושוב, לבד מול כולם, ולצעוק מול בגדי המלך החדשים.

ובכלל, מהיום הראשון הם היו מטורפים גדולים. נכנסו והתבצרו בטירוף מלון בחברון, עלו שוב ושוב, בשחצנות שקשה למצוא, לסבסטיה, ומאז בחוצפה מקימים עוד ועוד ישובים ומאחזים, נאחזים בעיקשות שיש רק לחצופים באדמת הארץ, מכוננים את עפרה, חיים ציונות, ושומרים על מדינת ישראל ותושביה.

בני קצובר, דניאלה וייס, ישראל הראל ויהודה עציון, זמביש וראשי המועצות לדורותיהם, ועוד ועוד. מטורפים שכאלה. סביר להניח שבלי הטירוף הזה כמעט שום דבר מזה לא היה קורה.

ואתה יודע מה, בניגוד לתדמית, הם היו ונשארו סופר פרגמטיים וידעו לעשות לא מעט פשרות. פשרת קדום, פשרת אלון מורה, ועוד ועוד. אבל הם ידעו – עם האמונה הגדולה, הזהירות, והחושים המחודדים שלהם – לזהות סכנות ולהבחין בין פשרה חיובית שמקדמת את ההתיישבות והגאולה לבין כזו מסוכנת שתביא לאסון.

ובין מטורפים ושחצנים עם אידיאולוגיה לוהטת וחדוות עשיה גדולה יש גם לא מעט ויכוחים, מהם נוקבים מאוד. ויכוחים סביב פשרות – מהם בהערכת המציאות ומהם בתרגום האידיאולוגיה הגדולה לחיי המעשה.

וזה בסדר, מותר לך לקחת חלק בויכוח החשוב הזה ולהיאבק על עמדתך בנחישות, בדיוק כמו הצד השני. אבל בכבוד ולא בשחצנות. טוב בעצם, אולי כן בשחצנות. אני חושב שאני יודע מאיפה ינקת אותה. אחרי הכל גדלת במקום הנכון.