מחקר בין-תחומי של אוניברסיטת תל אביב, בשיתוף עם רשות העתיקות, אפשר לראשונה התקדמות ניכרת בהרכבת ה’פאזל’ של מגילות מדבר יהודה.
החוקרים פיתחו שיטות חדשניות לזיהוי וניתוח דנ”א עתיק מעורות בעלי-החיים שעליהם נכתבו מגילות מדבר יהודה.
מגילות מדבר יהודה הוא שם כולל לכ-25,000 קטעי קלף ופפירוס שהתגלו החל משנת 1947, רובם במערות קומראן ומקצתם באתרים נוספים במדבר יהודה. בין היתר, הקטעים מכילים את העותקים הקדומים ביותר של ספרי המקרא.
כיום מטופלות המגילות במעבדות רשות העתיקות בירושלים, שם הן מנוטרות בשיטות מדעיות מתקדמות, ונשמרות בתנאים המדמים את התנאים שבהם שרדו במערות במשך 2,000 שנה.
מאז התגלית ההיסטורית ניצבו החוקרים בפני האתגר העצום של מיון השרידים וצירופם מחדש לכמעט 1,000 מגילות, שרובן הוסתרו במערות קומראן ערב חורבן בית שני.
אתגר מרכזי נוסף הוא לנסות ולהבין עד כמה הספרייה של מערות קומראן משקפת את כלל העולם הרוחני בימי סוף בית שני, או שמא מדובר באוסף בלתי-מייצג של קבוצה אחת, בני כת יוצאת דופן – שרוב החוקרים מזהים עם האיסיים, שבמקרה הגיע לידינו.
השלמת ‘פיסות הפאזל’ של המגילות הגנוזות התאפשרה לאחר שהחוקרים זיהו שרידי מגילות שחתימתם הגנטית מלמדת שיוצרו מאותה חיה או מחיות קרובות גנטית וכך הצליחו למיין את הקטעים לקבוצות טקסטים שונות.
במחקר התגלה שקטעי המגילות שנכתבו בשיטה האופיינית לכתבים הכיתתיים ממערות קומראן קשורים גנטית זה לזה, ושונים מקטעים אחרים שנכתבו בשיטות אחרות שנמצאו באותן מערות בקומראן.
מגילות שהובאו מן החוץ כנראה משקפות את כלל התרבות של יהדות התקופה, ולא רק את העולם הרוחני של אנשי הכת המזוהה עם המגילות.
התוצאות מלמדות על פתיחות החברה היהודית בימי הבית השני לנוסחים שונים של ספרי המקרא. הממצאים מחזקים את התפיסה שעבור היהודים שחיו בתקופה זו העיקר היה הפרשנות של משמעות הטקסט, לא הניסוח המדויק או הכתיב של התנ״ך.
ניתוח השושלות הגנטיות השונות של החיות שמהן יוצרו המגילות תורם להבנת תולדות המיסטיקה היהודית הקדומה והשפעתה.
פנינה שור, מייסדת יחידת מגילות מדבר יהודה ברשות העתיקות: “האפשרויות הגלומות בבדיקות של דנ”א קדום בעורות המגילות מסעירות את הדמיון. כגוף האמון על המגילות, רשות העתיקות חותרת כל העת לשיתופי פעולה פורצי דרך עם גורמים בכל העולם, שיסייעו במיקסום הידע על הממצא החשוב ביותר של המאה ה-20.
וידאו: תדמית, אוניברסיטת תל אביב
“שיתוף הפעולה על מחקר הדנ”א עם אוניברסיטת ת”א מצטרף לסל הכלים החדשניים בחקר המגילות. ההתקדמות המדעית והטכנולוגית מאפשרת היום למזער את ההתערבות הפיסית במגילות, ומאידך מעצימה את יכולות המחקר עליהן, ולכך אנחנו שואפים”.
במחקר נבדקו לא רק קטעי מגילות אלא גם חפצים נוספים עשויים מעור שנתגלו באתרים שונים במדבר יהודה. ההבדלים הגנטיים ביניהם מאפשרים להבחין בין קבוצות ממצאים שונות.
פרופ’ נועם מזרחי מציין שרבים מקטעי המגילות לא התגלו בידי ארכאולוגים באתרם, אלא נמצאו בידי רועי צאן, הועברו לסוחרי עתיקות, ורק אז הגיעו לידי החוקרים הראשונים.
“לא תמיד אנו יודעים בוודאות היכן התגלה כל קטע, ולפעמים נמסר מידע מוטעה בעניין הזה. הזיהוי של מקום הגילוי חשוב, משום שהוא משפיע על הבנת ההקשר ההיסטורי של הממצאים. לכן התרגשנו לגלות שלקטע מסוים, שכבר מזמן חשדו שלא נתגלה במערות קומראן אלא במקום אחר, יש באמת ‘חתימה גנטית’ שונה לגמרי מזו של שאר קטעי המגילות ממערות קומראן”.
אבל הגילוי הזה הוביל לממצא חידתי הנוגע לקטע מספר ישעיה. הוא פורסם בעבר במהדורה מדעית כחלק מאחת המגילות מקומראן, אך התברר שיש לו חתימה גנטית חריגה.
צילום: שי הלוי, רשות העתיקות
פרופ’ מזרחי אומר: “זה מעורר שאלה מסקרנת: האם הקטע באמת הגיע ממערות קומראן או אולי ממקום אחר שטרם זוהה? זה טבעו של מחקר מדעי: לא רק פתרנו שאלות ישנות אלא גם גילינו תעלומות חדשות”.
פרופ’ עודד רכבי מציין כי אחת התגליות המשמעותיות ביותר התגלתה כאשר נמצאו שני קטעי קלף שנכתבו על עור פרה. “כמעט כל המגילות שדגמנו התגלו כעשויות מעור של כבשים, ולכן רוב המאמץ הושקע במשימה המאתגרת מאוד לנסות לחבר יחד שרידים שיוצרו מעור של כבשה מסוימת, ולהבדיל אותם גנטית משרידים שנכתבו על עור של כבשים אחרות, בעלות גנום כמעט זהה לחלוטין”, אומר פרופ’ רכבי. “שתי הדגימות שהתגלו כעשויות מפרה שייכות לשני קטעים מספר ירמיה, וחשבו בעבר שאחד מהקטעים האלה אמור להיות מחובר לקטע מגילה אחר, שגילינו שהוא עשוי מעור כבש. חוסר ההתאמה בין החיות הפריך את האפשרות הזו. מעבר לכך, פרות זקוקות להמון עשב ומים, ולכן סביר מאוד שעור הפרה לא יוצר באזור מדברי, אלא הובא למערות קומראן ממקום אחר. לממצא הזה יש חשיבות מכרעת, שכן קטעי עור הפרה של ספר ירמיה שהופרדו שייכים למגילות המשקפות נוסחים שונים של ספר ירמיה, הנבדלים גם מן הנוסח בתנ”ך שאנחנו מכירים”.