מה עומד מאחורי הכתרת הרב שלום כהן ל’מרן’ של ש”ס • טור פוליטי

פצצה חדשה נחתה על ראשה של תנועת ש”ס. יותר נכון, הונחתה על-ידי ראשי המפלגה: הכתרתו, הספק  רשמית ספק בלתי רשמית, של ראש ישיבת ‘פורת יוסף’, הגאון רבי  שלום כהן,  ל’מרן’ הבא של התנועה.

המהלך מתבצע חצי שנה בלבד לאחר פטירת נשיא מועצת החכמים הגר”ע יוסף זצ”ל, ולא בקול רעש תקשורתי גדול, אלא בקול רפה: ראיון בעיתון משפחה, הוספת התואר ‘מרן’ בביטאון התנועה יום ליום – ומעמד ‘קבלת פני רבו’ בפסח שיהווה את הצעד הרשמי המשמעותי ביותר, אך גם הוא לא נחשב לטקס הכתרה של ממש.

הגאון רבי שלום כהן בן ה-83  והוא זקן חברי מועצת חכמי התורה של ש”ס, מועצה אליה הצטרף מיד עם הקמתה לפני כ-30 שנה.  מבחינת זיהוי פוליטי, נחשב הגר”ש כהן לתומך הגדול ביותר של יו”ר ש”ס הנוכחי אריה דרעי במועצת החכמים, אם לא לוקחים בחשבון את המינוי הראשון שביצע דרעי ב’מועצת’ – מינוי ידידו משכבר הימים הגאון רבי דוד יוסף כחבר מן המניין.

שני החברים הנוספים – הגאון רבי שמעון בעדני והגאון רבי משה מאיה – הם בעלי דעות עצמאיות. הדעות הללו לא באו לידי ביטוי בחייו של הגר”ע זצ”ל, כלפיו התכופפו בהכנעה, כשהם מקבלים את דעתו ללא עוררין. אך מיד לאחר פטירתו נשמעו מפי אנשיהם דעות שונות, חלקן אף כאלה המבקרות את התנהלות ש”ס, הגם שבאופן רשמי הרבנים עצמם לא ביטאו זאת בפיהם. יחד עם זאת, קשה להגדיר את שניהם כמי שרואים עין בעין במאת האחוזים את כל מהלכיו של דרעי, גם אם לא יתמכו כרגע או בעתיד ביו”ר הקודם אלי ישי.

 המתיחות של ש”ס עם הגר”ש עמאר

הגר”ש כהן הוא בנו של המקובל הרב עזרא כהן, שעמד בראש ישיבת ‘פורת יוסף’, כשהוקמה ברובע היהודי בעיר העתיקה. במלחמת השחרור עזבה הישיבה את הרובע, תוך שהיא נודדת למקומות שונים בירושלים. עם כיבושו מחדש של הרובע, במלחמת ששת הימים, שבה הישיבה למשכנה הקודם. גם בגר”ש כהן עצמו מתגורר ברובע, בדירה צנועה וקטנה.

אל מול הרב שלום כהן ניצב הראשל”צ, הרב הראשי לשעבר, הגאון רבי שלמה עמאר, שזוכה לאהדה רבה, גם בקרב בני התורה של העולם הספרדי. אלא שידוע ומפורסם כי בינו, או יותר נכון בין אנשיו, לבין הנהגת התנועה הנוכחית, שררה מתיחות רבה בתקופת הבחירות לרבנות הראשית, מתיחות שהחלה בתקופה בה התקיים הליך חקיקת ‘חוק עמאר’ (שנכשל), והגיעה לשיאה עם תמיכתו של הגר”ש עמאר במועמדותו של הגאון רבי ציון בוארון כמתחרה מול מחותנו הגאון רבי  יצחק יוסף, שהיה המועמד של אביו, הגר”ע יוסף זצ”ל.

באותה עת מתח הגר”ע ביקורת על צעדו של הגר”ש עמאר. אלא שביום כיפור שחל זמן קצר לאחר מכן, נערכה סולחה בין הרבנים. לפני פטירת הגר”ע השלימו השניים סופית, אך המתיחות מול אריה דרעי וגם מול  הראשון לציון הנבחר נותרה בעינה.

זו הסיבה שעד כה לא הוכנס הגר”ש עמאר כחבר במועצת חכמי התורה, למרות שמדובר בצעד טבעי ומתבקש, לאור האהדה העצומה שרכש לו הגר”ע זצ”ל.

 חשוב שיידעו מיהו הרב המכריע

בש”ס עצמה לא מתייחסים רשמית ל’הכתרה’ ומעדיפים, כך נראה, שהיא ‘תחליק’ מאליה. באופן בלתי רשמי מצטדקים שם ומסבירים, כי התנועה חייבת ‘בעל בית’. הגם שהגר”ש כהן יזכה רק בתואר ‘ראש מועצת החכמים’ ולא ‘נשיא’ כפי התואר שהוענק להגר”ע זצ”ל, הרי שלדבריהם חשוב שיידעו מיהו הרב המכריע בקבלת ההחלטות בתנועה, ומיהו המנהיג הרוחני שלה.

 מעורבותו המשמעותית ביותר של הגר”ש כהן במהלכים פוליטיים נרשמה ערב הכתרת אריה דרעי ליו”ר התנועה, תוך פירוק מודל השלישיה, שכלל גם את אלי ישי ואריאל אטיאס. הגר”ש כהן פעל רבות על הרב עובדיה יוסף זצ”ל, כדי להשלים לכדי מעשה את המהלך. קודם לכן, לפני כארבע שנים, היה מעורב בהפקת מכתב פשרה בנושא חוק הגיור, מכתב שריכך במעט את הביקורת הרבנית-אשכנזית נגד הגר”ע יוסף.

במהלך החודשים האחרונים התפרסם הגר”ש כהן בתקשורת, בשל התבטאויות בלתי שגרתיות שלו. הראשונה שבהן הייתה כשכינה את הציבור הדתי-לאומי “עמלק”, והוסיף כי מי שהצביע לבית היהודי “יילך לגיהנום”. התבטאות נוספת נרשמה כלפי הרב חיים אמסלם, אותו כינה “בר מינן”.

הפעם הבאה בה צוטט בהרחבה, היה בעת השתתפותו בכינוס המשותף למועצת חכמי התורה הספרדית עם מועצות גדולי התורה החסידית והליטאית. כשהוא עומד מול הרבנים פרץ בבכי והתחנן “שתצא מכאן החלטה”, דיבר על כך ש”עת צרה היא ליעקב” וכי “לא מעניין אותנו הכסף שלהם, לא מעניין אותנו כלום, מעניין אותנו התורה, זה מה שהקב”ה רוצה”. עוד הוסיף ואמר כי “עדתנו”, קרי הציבור הספרדי, “היא עלולה להיפגע בצורה הכי קשה”.

 “איש אינו יכול להיכנס לנעליו של מרן”

מבקרי הצעד של ההכתרה הנוכחית, מתוך שורות ש”ס, טוענים שהוא מתבצע ‘מוקדם מדי’ מבחינת הצמידות לפטירת הרב, ושהוא מיותר. “מועצת חכמי התורה היא הגוף הבלעדי אותו הקים הרב ואשר יכול לקבל החלטה, איש אינו יכול להיכנס לנעליו של מרן הגר”ע יוסף ולמלא את תפקידו כקובע כל לחברי המועצת”.

לדעתם מדובר בצעד ‘פלסטי’, וככזה שלא ייתפס בציבור.

המבקרים בתקשורת הכללית טוענים שהצעד גם יזיק לש”ס אלקטוראלית, בפרט לאחר הכרזתו של משה כחלון על קאמבק פוליטי. לדעתם, ש”ס של הגר”ש כהן היא ש”ס שמצטיירת כחרדית, כפונה לציבור בני התורה, וזו כבר לא ש”ס העממית בה ידע הגר”ע יוסף להלהיט את הציבור העממי-מסורתי מהפריפריה. הקול המסורתי-מזרחי יילך לכחלון, הקול הספרדי-חרדי לש”ס, מה שעשוי להוביל את ש”ס לצניחה חופשית.

“הדרישה למנות את הרב כהן הגיעה מהשטח”

האם זה  מה שרוצה אריה דרעי? האם בכך הוא מתכוון לדחוק את אלי ישי לפינה ולא להותיר לו מפלגה? אם אכן כך הוא הדבר, הרי שאיש בסביבתו של דרעי אינו מאשר זאת. מה גם, שהשאלה הגדולה היא את מי יעמיד ח”כ ישי בראש מפלגה שיקים, אם יקים. אם יהיה זה הגר”ש עמאר, הרי שלא מן הנמנע שהריסוק של ש”ס יהיה בולט יותר. השאלה היא איך יתמודדו עם חוק המשילות החדש שהעלה את אחוז החסימה, שעלול להביא למצב בו לשני הצדדים לא יהיה מלאי מספיק של מצביעים.

דרעי עצמו מסרב, כמובן, להתייחס לצעד האחרון של הכתרת ‘ראש’ חדש למועצת חכמים.

בקרב אנשיו מופצת הגרסה לפיה לא הייתה להם ברירה וכי הדרישה למנות את הרב כהן “הגיעה מהשטח, בעיקר מצד ראשי ישיבות ספרדיות ומקרב חכמי מועצת חכמי התורה”.

הסבירות לכך שהרבנים המרכיבים את מועצת חכמי התורה חשו בחסרון ‘ראש’ למועצת נמוכה ביותר. יתכן שכוונת המגיבים היא כלפי הגאון רבי דוד יוסף, שצידד במהלך. ולא קשה להבין למה.