השופט המזרוחניק שלח את המבזה ש’הושפל’ והנתבע ל’רֵבּ אוּשֶר’

לפני שנתיים וחצי, במהלך ‘כינוס חיזוק’ בימי בין-הזמנים בבית המדרש ‘נחלת משה’ בבני ברק, נשא דברים הגאון רבי יגאל רוזן, ראש ישיבת ‘אור ישראל’.

כפי שדווח בחרדים 10, באמצע הדרשה התפרץ למקום בחור מבוגר, פעיל ‘הפלג הירושלמי’ מבני ברק – והפריע לדרשה בהכרזות וצעקות. הפעיל הוצא מהמקום בכוח כשכמה מהנוכחים בכינוס הסירו ממנו את בגדיו.

המוכה הגיש תביעה נזיקית בגין תקיפה, מעשה מגונה, הטרדות והוצאת לשון הרע כנגד מי שלטענתו תקף אותו, והיא נידונה בפני השופט הבכיר ד”ר מנחם קליין, מבית משפט השלום בתל אביב.

וכך מציג השופט בהחלטה את הצד של התובע:

התובע, בן 47 בזמן האירוע, התייצב מחוץ לבית הכנסת ‘נחלת משה’ בבני ברק על מנת למחות כנגד התנהלותו של הרב יגאל רוזן. לטענתו, במהלך מחאתו החוקית, הנתבע, “איש ריב ומדון”, התנפל עליו עם חבריו. הנתבע חבט בו בכל חלקי גופו, הטיח את ראשו בקרקע, וכתוצאה מכך נחבל קשות. תוך כדי מסכת החבטות, נגרר התובע על ידי הנתבע והופשט מבגדיו זולת גופיה.

לדברי התובע, האירוע תוכנן מבעוד מועד. עניין זה הינו, לדברי התביעה, עוולה של תקיפה חמורה ומעשה מגונה על פי פקודת הנזיקין, והטרדה והתנכלות על פי החוק למניעת הטרדות.

עוד נטען כי גרירת התובע והפשטתו נעשו בציבור במטרה להשפילו. כל זאת ועוד, התיעוד הופץ ברשתות החברתיות מה שגרם לכך שאין איש שלא מכיר את המקרה. במגזר החרדי בפרט קיימים מספר משמעויות נוספות למקרים מעין אלו שמתפרסמים, בין היתר בנושאי קריירה רבנית, כאיש ציבור ובנושא שידוכים.

עניין זה הינו, לדברי התביעה, מהווה פגיעה בשמו הטוב על פי חוק לשון הרע.

התובע תובע סכום פיצויים של 250,000 שקלים, ללא פירוט ראשי נזק מלבד אובדן כושר השתכרות.

התובע טען, כי עמל רבות בכדי להגיע למשרה רבנית שהכנסתה ההתחלתית המשוערת היא כ-7,000 שקלים בחודש, קרי 84,000 שקלים בשנה. התובע טוען, שבעקבות האירוע, אין אדם שירצה להעסיקו, בכל תחום, ובפרט בתחום הרבני ותפקידי ציבור.

מלבד זאת התובע טוען שיש לפצותו על פגיעותיו הגופניות ונפשיות, בהשפלה ובכאב וסבל שחווה בעקבות האירוע. לבסוף נטען, כי בעקבות פרסום האירוע ברחוב החרדי, ועל אף ואולי למרות היותו ממשפחה משויכת שעבר אירוע זה, סיכוייו לשידוך הגון ירדו לטמיון.

ומה צד הנתבע? כותב השופט:

הנתבע דוחה את טענות התובע בכתב הגנתו ומפרט מעט על הרקע שהוביל לתקרית: מתוך שלושת זרמי המגזר החרדי (ליטאי, חסידי וספרדי), קיימים זרמי משנה. בתוך הזרם הליטאי, שהנתבע והתובע שייכים אליו קיימים היום שתי קבוצות יריבות. הקבוצה הראשונה היא ‘דגל התורה’ והקבוצה השנייה היא ‘הפלג הירושלמי’.

התובע שייך ל’פלג הירושלמי’ בעוד הנתבע שייך ל’דגל התורה’, כשהזרם אליו משתייך התובע, הוא פורע חוק המנצל כל אירוע בכדי ליצור פרובוקציה הפגנות ומהומות.

לעניין התביעה, הנתבע כופר בעצם תיאור המקרה. בניגוד למתואר, התובע התפרץ לבית הכנסת, קילל, איים, תוך כדי שצעק לעבר הרב רוזן ‘אייכמן’ ואף התקרב אליו בצורה מאיימת, דבר שגרם לשומעי השיעור להוציא את התובע מבית הכנסת, והוא ניסה להשליך סטנדר ברזל על אלו שניסו להדוף אותו.

הנתבע כופר בכך שהיה מעורב בהפשטה, צילום, תיעוד והפצה של הסרטון בכל דרך. התובע אף התלונן עליו במשטרה והמשטרה סגרה את התיק בהבינה שאין כל קשר בין הנתבע לאירוע.

הנתבע מכחיש כי אירוע זו תוכנן מראש. מלבד זאת, לא ייתכן לתכנן מתקפה על אירוע ספונטני. לנתבע לא היה כל דרך לדעת כי התובע מתכונן להגיע לבית הכנסת בזמן זה.

לגבי הפיצויים, הנתבע טוען כי אין כל אחיזה במציאות למספר הנקוב בתביעה. הפגיעות הגופניות הנטענות אינן מגובות בחו”ד רפואי ולא ניתן להתייחס אליהן ברצינות. כך גם אין מקום לשערך אובדן כושר השתכרות במשרה רבנית משום שאדם המתנהג בצורה שכזו לא יכהן במשרה זו לעולם ללא קשר לאירוע.

כותב השופט קליין בהחלטה:

“ביום 27/11/019 התקיים דיון ראשוני בפניי בנוכחות באי כוח הצדדים והצדדים עצמם. הבעתי בפני הצדדים את תחושתי הקשה שניהול תיק זה ב’ערכאות’ (ועוד בפני ‘מיזרוחניק’) עלול לגרום לחילול ה’ גדול, כשמדובר בסכסוך בין חרדים לדבר ה’ אשר הגיעה לכדי ביזיון וקצף, השתלחות איש ברעהו ואלימות מילולית ופיזית תוך התעלמות בוטה מדברי ‘הנשר הגדול’:

‘אסור לאדם לחבול בין בעצמו בין בחברו, ולא החובל בלבד, אלא כל המכה אדם כשר מישראל בין קטן בין גדול בין איש בין אישה…הרי זה עובר בלא תעשה, אפילו להגביה ידו על חברו אסור וכל המגביה ידו על חברו אף על פי שלא הכהו הרי זה רשע’. (רמב”ם הלכות חובל ומזיק, פרק ה, הלכות א’ -ב’).

לאחר שחלקתי את תחושותיי עם הצדדים ובאי כוחם, הבנתי שקיימת הסכמה עקרונית לסיים את הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט בסיוע גורם שלישי. סברתי שהליך גישורי רגיל לא יעזור כאן, ויש להפנות הצדדים לדיון לפי תורתנו הקדושה.

עם זאת, על בית הדין להיות ניטרלי ולא משויך לזרם הליטאי.

לאחר בירורים שונים, הגעתי להחלטה בקשר למקום הראוי ביותר לקיים את הדיון האמור, תוך ניסיון ראשוני להביא הצדדים לידי הסכמות.

על כן, אני מורה על העברת הדיון בסכסוך לבוררות בפני בית דין צדק ‘דרכי תורה’ בנשיאות הגאב”ד הרב אשר זליג וייס (‘רֵבּ אוּשֶר’)”.

אלא שעד כה לא התקיים הדיון בבית הדין, מאחר שנגיע משבר הקורונה ועיכב את פתיחת הדיונים.

חרדים 10 יעקוב וידווח על ההתפתחויות – כשיהיו.