מצער מאוד לראות את העימותים המתחוללים בכמה מקומות בין כוחות המשטרה, המנסים לאכוף את הוראות משרד הבריאות, ובין תושבים המתגודדים מולם, ואשר מקצתם אף משמיעים ביטויי גנאי כלפיהם.
קודם כול חשוב להבהיר כי מדובר בקומץ שולי, שאינו מייצג את כלל יראי ה’, הנשמעים להוראות והזועמים על ההתנהגות חסרת האחריות של אותו קומץ קיצוני.
יש בהתנהגותו זו לא רק סיכון הבריאות ותקיעת מקלות בגלגלי המאמץ הכללי להדביר את המגיפה, אלא גם חילול שם שמיים נורא.
הטעות הגדולה
בעומק הדברים יש כאן לא רק סיכון הבריאות וחילול השם, אלא הבנה עקומה ומעוּותת של התורה. בעיני אותם אנשים, התורה והרפואה ניצבות כביכול משני עברי המתרס. בתפיסתם הפגומה, מכיוון שהם רואים עצמם נאמנים לתורה, הרי שהם צריכים לתפוס עמדה לעומתית מול הרפואה.
וזו הטעות הגדולה, מזווית ראייתה של התורה דווקא. אין סתירה חס ושלום בין התורה ובין הרפואה, כשם שאין סתירה בינה לבין הנדסת בניין. בשאלות רפואיות התורה עצמה מעניקה סמכות לרופאים. היא אומרת “וְרַפֹּא יְרַפֵּא”, וחז”ל דרשו: “מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות”. וכך בשאלות של יציבות בניין, התורה עצמה מורה לשאול חוות דעת של מהנדס מקצועי.
יתרה מזו, התורה מעניקה לאיש המקצוע סמכות גדולה מזו שהוא תובע לעצמו. שאלות הלכתיות כבדות משקל מוכרעות על-ידי איש המקצוע דווקא.
למשל, אם הרופא יקבע שאדם מסוים יהיה בסכנת חיים אם יצום ביום הכיפורים, תכריע קביעתו לחלל את הצום ולהורות לאיש לאכול. ולהפך, אם צוותי רפואה עושים מלאכות האסורות בשבת בניסיון להציל חולה, והרופא יקבע כי החולה כבר מת – תחייב קביעתו להפסיק מייד את כל הפעולות, שעכשיו הן בגדר חילול שבת שלא לצורך.
בשורה של שאלות הלכתיות, התורה מורה לשאול את איש המקצוע באותו תחום, ועל-פי חוות דעתו יפסקו פוסקי ההלכה את הדין. הגמרא מספרת על חכמי ישראל שהלכו ללמוד עניינים מקצועיים מסוימים מפי המומחים לדבר. כי המציאות הטבעית של העולם אף היא חלק מהתורה.
אין שתי רשויות
מי שרואה לפניו שתי רשויות, מוכיח שיש פגם בתפיסתו את התורה. אם הוא חש שיש כאן כאילו שני מקורות סמכות, שהוא נדרש לבחור ביניהם – הרי שאין הוא מבין את משמעותה האמיתית של התורה. אנו נשמעים להוראות הבריאות והבטיחות וכדומה לא מפני שכך ציוותה רשות זו או אחרת, אלא מפני שהתורה עצמה מצווה עלינו להישמע להן.
אם הרופאים מורים לנו להימנע בעת הזאת מתפילה בבית הכנסת – הרי בעינינו זה רצונו של הקב”ה, שכן הרופאים אינם אלא שליחיו.
אותו בורא עולם שמורה לנו כל ימות השנה להתפלל בבית הכנסת, הוא המצווה עלינו עכשיו להתפלל בבית או בחצר. “וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם” הוא ציווי של התורה, וכשאנו מצייתים להוראות הבריאות או הבטיחות אנו מקיימים את רצון ה’. כי התורה היא תורת חיים, המקיפה את כל רובדי החיים.