אם הכל יעבוד כמתוכנן, אסיים השבוע את כהונתי כשר המשפטים.
זמן סיכומים עוד יגיע, אבל אני עוזב בדאגה גדולה.
הגעתי לתפקיד עם הרבה ידע על מערכת המשפט, כמי שעסק בתחום וספג לא מעט שעות בית משפט ופרקליטות.
הגעתי מודאג – אני עוזב הרבה, הרבה, ועוד כמה פעמים הרבה יותר מודאג.
רבים שקדמו לי זיהו במערכת המשפט חולי, נקמנות, היעדר שקיפות, ריקבון ועוד שלל תארים.
אבל מה שחושפים כמה עיתונאים אמיצים בעת האחרונה (להבדיל ממדבררי המערכת, ועל כך אולי ארחיב בהזדמנות אחרת, שאיבדו מזמן את הזכות להיקרא “עיתונאים”), ראו למשל מה שחושפת בימים האחרונים העיתונאית איילה חסון – אמור להיות רעידת אדמה של ממש.
אם הדברים לא היו משרתים את אג’נדת “רק לא ביבי”, אין לי ספק שכך גם היה.
יש במערכת גם אנשים המכירים באמור לעיל, אך יש פחד גדול ואימה לתת לדברים פומבי.
כל מי שעיניו בראשו רואה את הירידה חסרת התקדים באמון הציבור בפרקליטות ובייעוץ המשפטי לממשלה, ורק מי שהדבר איננו מדאיג אותו יכול להתעלם מכך.
זה היה צריך להיות בראש ובראשונה אינטרס של מי שמערכות אכיפת החוק והמשפט יקרות לליבו – ובראשם היועץ המשפטי לממשלה – לבצע בהן בדיקה מקיפה, כוללת ושקופה לעיני הציבור.
לחזק את אמון הציבור במערכות.
לצערי, זה לא קורה.
המערכות נגועות עמוק מדי בניגודי עניינים, בקשרים אישיים, קליקות ושיקולים זרים המונעים זאת. החשדות הולכים ומתרבים, אבל היום גם אין פרקליט מדינה שיבדוק אותן.
בינתיים, יש פרקליט מדינה לשעבר שנכנס למערכות משרד המשפטים, לכאורה בניגוד לחוק.
על כן החלטתי להיפגש מחר בבוקר עם מבקר המדינה ולבקש ממנו להיכנס לעובי הקורה.
פשוט – אין גורם אחר שיכול לקיים בקרה כוללת ואפקטיבית על הרעות החולות שבמערכת.
לנציב הביקורת על הפרקליטות, אדם שיש לי הערכה רבה מאוד אליו – השופט רוזן – אין את הסמכויות בחוק לבצע זאת.
אם מבקר המדינה ימנע מלבצע את הבדיקה, אשקול הקמת ועדת בדיקה ממשלתית לבדיקה כוללת של כל הטענות החמורות המתרבות ונערמות.