תאונה או טקטיקת מו”מ: ביבי לא עושה את שגיאת חייו עם ימינה?

1.

יש כמה וכמה גורמים במערכת הפוליטית העסוקים בשעות אלו בכסיסת ציפורניים לצד ניסיון להשיב לעצמם על השאלה: על מי נתניהו ‘עובד’ – אם אכן הוא ‘עובד’ על מישהו?

אביגדור ליברמן למשל, הוא בטוח שנתניהו ממש לא מתכוון לממש את הרוטציה עם בני גנץ, בעוד שנה וחצי. גם יאיר לפיד, אם לשפוט לפי הפוסטים שלו, בטוח שהמהלך הזה לא יקרה לעולם, ושמילה אצל ביבי היא ממש לא מילה.

בני גנץ עצמו רוצה להאמין שדרכו סלולה אל המעון הרשמי שברחוב בלפור, למרות שגם הוא קשוב ליועצים הלוחשים לו ‘כבדהו וחשדהו’, בפרט כשמדובר בלוליין פוליטי כמו נתניהו.

וגבי אשכנזי? טוב, הוא עוד נשען על הבטחותיו של יו”ר ש”ס אריה דרעי, שהעניק לו את מילתו. רק שהוא שוכח שני דברים: האחד – גם דרעי, בסופו של יום, פוליטיקאי; השני – עם כל הכבוד לקשר הטוב שנוצר בין נתניהו לאריה, עדיין יש לראש הממשלה כספת סודית, אותה הוא אינו חושף גם לא בפני מי שיזם את גוש הימין ונותר נאמן לכל אורך הדרך, בלי חריקות.

תצחקו, אבל גם נתניהו עצמו לא בטוח מה באמת הוא רוצה.

מצד אחד, יש בסביבתו הקרובה מי ששולפים סקרים מחמיאים, כאלה שמחזירים את הצבע ללחי של קואליציה צרה ומעניקים לה ברוב חסדם 65 מנדטים, אם לא יותר. מצד שני, כשמדברים על סקרים כדאי להיזכר בדברים שאמר בשעתו שמעון פרס המנוח.

נתניהו עצמו יודע בדיוק לאן הולכת ישראל בחודשים הקרובים. מציאות כלכלית לא פשוטה: אחרי הכל, קל להעניק דמי אבטלה למאות אלפי ישראלים, כסף לעצמאים (גם אם הם עצמם לא ממש מרוצים, מדובר בהרבה מאד כסף), אבל לא קל למצוא לו מקורות, בפרט לא במדינה שחוץ מנגיף יש לה עוד אי אלו דאגות כמו איראן (ומי כמו ביבי זוכר אותה, ביום ובלילה), הדרום שלא רגוע לרגע, לצד מתח בצפון. אתה לא יכול במצב כזה לנעול את ברזי התקציב מול צרכי הבטחון הגוברים.

לא צריך להיות גאון פוליטי כדי להבין שאחרי שהמשק היה משותק, ורבבות ישראלים מלקקים את פצעיהם הכלכליים, מתי שהוא, תצטרך ישראל להתחיל לקצץ או להגדיל מע”מ. בקיצור, לחתוך בבשר החי.

להמיט על עם ישראל בעת כזו בחירות, זה לא ממש חכמה גדולה. זה גם עולה כסף, וגם כרוך בהיערכות לא פשוטה בגלל הקורונה. וגם, לעם כנראה נמאס.

לך תדע אל מי  יופנה אז זעם הבוחרים, והאם לא יהיה זה דווקא ראש הממשלה, שבאותה עת כבר יחלו הדיונים המשפטיים שלו.

2.

אם אתה מדבר עם הנפשות הפועלות בצד החרדי, הם פחות או יותר מרוצים. התיקים נשמרו, גפני נותר עם יו”ר ועדת הכספים, אפילו את תיק הבריאות לא לקחו מליצמן (הנסיבות הכריחו אותו לוותר, אבל הרמז לא הגיע מכיוון ראש הממשלה), שלא לדבר על תיקי ש”ס.

למה? כי כל פוליטיקאי מתחיל מבין, שעם החרדים אתה לא מתעסק. הם חלק בלתי נפרד מכל ממשלה שתקום פה אי-פעם, בלעדיהם שום בניין פוליטי לא יחזיק יותר מדי זמן מעמד. עיין ערך ממשלת לפיד-בנט, שלקחיה עדיין צורבים בבשרו החי של נתניהו.

אז נכון, תמיד יהיה שם, בבליל הסיעות שמרכיבות את יהדות התורה מישהו עצבני. למה? כי, רק נניח, ח”כ אורי מקלב חלם על תיק, או כי המפלגה שלו (וביהדות התורה, זאת שתדעו, כמעט כל ח”כ הוא מפלגה בפני עצמה) זכתה בקצת פחות. ואז מה עושים? מה שעשו בעת הרכבת הממשלה הקודמת – מאיימים. משחררים כותרות לתקשורת. לפעמים זה עובד, לפעמים לא – אבל אין הרבה מה להפסיד.

ואז, חודש לפני הבחירות, עוטים כל הנבחרים ארשת רצינית על פניהם ונשבעים שכוחם באחדותם ומעולם לא רבו. זו רק התקשורת שמחרחרת ריב.

3.

יש רק מפלגה אחת שנותרה פצועה מאחור, ושלא בצדק – ימינה.

לפני חצי שנה, בסיבוב ב’,  חשד בהם נתניהו בפזילה לכיוון כחול לבן. זה תיגמל אותם בפרס מיידי – תיק הביטחון לנפתלי בנט. אבל, זה עלה להם בהמשך במחיר יקר.

ערב הבחירות שוחררו רמזים מגבוה על ניסיון העריקה. כמה שהם נשבעו כי לא היו דברים מעולם, שהקריצות והדיבורים נועדו רק כדי להלחיץ את נתניהו ולחלץ מידיו את התיק הבכיר, הבוחר העניק להם שישה מנדטים בלבד. וזה ממש לא הרבה למפלגה שמורכבת מכמה חלקים וכוללת גם את האיחוד הלאומי.

האם נתניהו נוקם בהם כעת על התעלול? לא, אפילו הם לא מאמינים שזה המצב. לתחושתם, הוא מאמין שלא התכוונו מעולם להצטרף לממשלה שנוטה שמאלה. הנה, הם אומרים, אפילו אליו הם עדיין שוקלים האם לחבור, ולא רק בשל מספר התיקים שהוא מוכן להעניק,  אלא גם, ולדבריהם בעיקר, בשל החשד שממשלתו תטה את הספינה לכיוון שמאל: לא תהיה החלת ריבונות, כחול לבן תשפיע בנושאים כמו מערכת המשפט, ועוד.

כלומר, הם עצמם לא מתלהבים, אבל רוצים להצטרף כדי לנסות להשפיע. כל מילימטר שיצליחו להטות ימינה, יהיה מבחינתם רווח נקי.

שהרי, הם לא טיפשים כדי שלא להבין את הנסיבות לפיהן נתניהו  לא ממש הצליח להרכיב קואליציה עם גוש הימין בלבד, כי מערכת בחירות רביעית היא אסון, וכי מספר החברים הרב בקואליציה מחייב ויתורים מצד כל מרכיב, וכי הפיצול של כחול לבן וגרירת גנץ פנימה – היא משימה שכל אחד מהחלקים אמור להתפשר עבורה.

איפה הבעיה? אי השוויון פוגע.

אם נתניהו היה משנה את המפתח למנדט, אבל על הדרך מודיע לחרדים שהם נדרשים לרדת בתיקים, גם בימינה היו מוותרים, מבינים ומכילים. אבל, כשהחרדים מתפנקים על כל הטוב ולימינה זורקים פירורים – זה כבר פוגע.

למען האמת, הצדק איתם. בוחרי הליכוד לא יראו בעין יפה הקמת ממשלה בלי המרכיב הימני. ימינה אינה עוצמה יהודית, וכל ליכודניק שדם ביתרי זורם בעורקיו רוצה אותה ‘בפנים’; רבים מהם לא אוהבים את הזלזול במי שנכנסה מתחת לאלונקה. בטח אם זה קורה לצד פרגון יתר לחרדים. שהרי גם ככה יש ביקורת פנים-ליכודית על האהבה שמפגין ביבי כלפי החרדים, כמו גם הוויתורים בחוק המרכולים, והעימותים על העבודות בשבת. שכן, אל תתבלבלו: זה נכון שהליכודניק הממוצע אוהב מסורת, אבל זה לא אומר שהוא אוהב שסוגרים לו את התחבורה והמכולת בשבתות.

4.

וכי נתניהו, שגאון פוליטי הוא, לא מבין את כל זה? מבין גם מבין.

אלא מה? הוא בונה על חולשתה הפוליטית של ימינה. בתחילה, ניסה לפצל אותה לשני מרכיבים, לחייך אל חלק אחד, להתעלם מחלק אחר. זה לא צלח בידו – והוא עבר לטקטיקה קלאסית של מו”מ. נתעלם, בוא נעקוב אחרי ההכרזות שלהם, נבדוק עד לאן הם מוכנים ללכת בהתעקשותם.

ביבי, כך נראה, עדיין מאמין שברגע האמת ימינה תקפוץ על עגלתו. בכל מחיר.

האמנם? יש מצב, שהוא לא מכיר מספיק טוב את איילת שקד, לדוגמה. גם סמוטריץ’ הוא דוגמה. שני אלה לא בנויים מחומרים של פראיירים.

אגב, החלק היותר עצוב בסיפור קשור לנפתלי בנט. אם במשרד החינוך הוא לא ממש קצר מחמאות, אולי כי לא ממש הצליח בתפקיד, הרי שבמשרד הביטחון הוא תיפקד מעולה. וכמו שאומרים שם – התפקיד ‘באלמנט שלו’. תפור עליו כמו כפפה ליד.

זה לא ממש יעזור לו כעת, וגם הוא מבין זאת. לכן הוא חושק לפחות בתיק בריאות מורחב, שיכלול טיפול בקורונה – תחום בו הצטיין בחודשיים האחרונים.

זה כמובן לא יספיק. הרעב במפלגה הוא לעוד תיקים. האם יקבלו אותם? לא בטוח. האם יילכו עד הסוף עם האיום להישאר באופוזיציה? גם לא בטוח.

מה שבטוח: נתניהו חייב לעשות חשבון נפש קטן, להסתכל סביבו ולראות את המרמור של חלקים בליכוד, פלוס בימינה, ולהבין – שלפנק את החרדים זה טוב, אבל כשאתה מתחיל להפלות בין ילד לילד, יש מצב שתעמוד מול מרד שלא תצליח לשלוט בו.

איך מרבעים את המעגל הזה? לא צריך ללמד את הגאון הפוליטי מה לעשות. כל השאלה היא, האם כבר בשלה אצלו ההחלטה שלא ללכת לסיבוב בחירות נוסף.

כי אם כן, זה יהיה אחד התרגילים היותר מבריקים (והיותר מסריחים) שנעשו אי פעם בפוליטיקה המקומית.

פירק, אכל את הפרי, זרק וברח.

בכל מקרה, ליתר בטחון, תכינו כפפה בארון. למקרה שתצטרכו להצביע בעוד כמה חודשים.