העם או פקידים ולובשי גלימות: אני צופה בבג”ץ ותוהה מי הריבון פה?

אם נראה כי בעניין פסילת ראש הממשלה בנימין נתניהו הרוח נושבת לאי-פסילה בהיעדר חקיקה המאפשרת התערבות שיפוטית, היום השני – בדיון על ההסכם הקואליציוני מבשר כי תיתכן התערבות, על אך שעצם התערבות בג״ץ בהסכם פוליטי היא שערורייתית, היא בלתי שפיטה.

שכן, התערבות יכולה להיות, להבנתי, רק במקרה קיצון במיוחד, המערער באופן קיצוני במיוחד את יסודות במשטר. זה וודאי לא המקרה!

א. ייצוג האופוזיציה בוועדות הכנסת:

בג״צ עשוי להתערב בחלוקת ועדות הכנסת בטענה של חריגה מהנוהג המקנה לאופוזיציה בין 2-4 וועדות. נציגו של נתניהו טוען, בצדק, כי המדובר בממשלת אחדות רוטציונית וההשוואה חייבת להיות מול ממשלות דומות בהן לא הייתה נציגות לאופוזיציה.

ממשלה ש-78 חברים מרכיבים אותה היא הסבר לייצוג מיגוון הדעות והכוחות בכנסת, הגם שגם תקנון הכנסת והחקיקה דיברו רק על הוועדה לביקורת המדינה השמורה לאופוזיציה.

רוצה לומר: אין כל חובה בחוק או בתקנון לנוהג זה.

ב. הקפאת חקיקה ראשית ומישנית:

העובדה שההסכם הגביל חקיקה ראשית ומישנית למשך חצי שונה זוכה להערות מרובות משופטי ההרכב.

ג. הקפאת מינוי בכירים:

גם כאן שופטי ההרכב מעירים כי הקפאת מינוי בכירים, ועיקרם, גורמי האכיפה, בעייתית ולא שוללים התערבות. לדידם, הדין גובר על הסכמים פוליטיים.

ד. הוועדה לבחירת שופטים:

איך לא?

גם כאן הנוהג הופך לכאילו היה הדין. לא נוחה דעת השופטים שלאופוזיציה אין ייצוג בוועדה. חלוקה זו לא קבועה לא בחוק ולא בתקנון והיא גם לא הנוהג, שמימלא בוטל.

ה. סוף דבר:

1. אני צופה בדיון ותוהה מי הריבון במדינה? העם דרך נציגיו, או שמא פקידים ושופטים שהופכים ומתפקדים כשחקן פוליטי מובהק וגם די מוטה (ולא משנה תוצאת הדיון!).

לטעמי,

2. אין מנוס מהליכה לבחירות רביעיות כדי לעשות סדר, וללמד את בג״צ כמו גם את היועמ״ש, בחקיקה ובפיסקת התגברות מורחבת – שהעם הוא הריבון ולא פקידים ולובשי הגלימות!

• הכותב הוא מרצה למדעי המדינה מכללת אשקלון