בגלל הקורונה I בוטלה ההדלקה של הרבי מסאטמר אליה מגיעים רבבות

סיפור עצוב על מירון תש”פ

מסופר היום בחדשות בארץ ישראל… שהצלם דוד כהן, איש צפת שמתעד כל השנה את ציונו של הרשב”י, הגיע היום בבוקר לשער היישוב במירון – שם ניצב שוטר שהכריז בביטחון: “אין כניסה” • ומהקרה אחר כך?  

[“ואמרתם כה לחי רבי שמעון בר יוחאי”]

כך מספר הצלם החרדי דוד כהן. היום בבוקר נסעתי למירון מצפת, לתעד את פעילות ההכנות לל”ג בעומר במירון.
הגעתי לשער המושב של מירון, מולי ניצב שוטר שהכריז בביטחון: “אין כניסה”.

הסברתי לו, שאני צלם עיתונות, הצגתי בפניו את ציוד הצילום שלי, עדכנתי אותו שיש ברשותי תעודת עיתונאי (לע”מ), ושאני במסגרת עבודה, ועל הדרך גם הצגתי בפניו אישור מעברים שהנפיקו עבורי מבעוד מועד מערכת ”ישראל היום” בדיוק לרגעים כאלה.

בכל זאת, התעקש השוטר ”אין כניסה”. מה שהיה עד עכשיו נגמר. מהיום אין כניסה למושב מירון.
ביקשתי ממנו: “אתה יכול בבקשה לבדוק עם הממונים עליך? יתכן ואתה לא מודע לחוקים”.
תוך כדי שהוא עולה בקשר, אני כבר שומע את הקצין שלו אומר לו: “עיתונאים יכולים להיכנס, תן לו לעבור”.

השוטר חזר אלי, נתן לי את התעודה שלי, ואמר בזלזול: “אתה לא הולך לקבר להתפלל ולהדליק נר! האאאאא?” כך שאל. אבל לא חיכה לתשובה.

ומיד: הוא עלה בקשר מול החברים שלו, והודיע להם שעולה למעלה כרגע “חרדי” ושישימו לב שהוא לא הולך לקבר “להתפלל בטעות”.

לסיום, הוא הודיע לי שהחברים שלו יפקחו עלי עין למעלה, שלא אנסה לשחק משחקים. (להתפלל שמה או להדליק נר) איחלתי לו כל טוב, והמשכתי במעלה ההר. זהו, זה כל הסיפור העצוב.

ומה אנחנו מליני יהודים, אחים יקרים, וקרובים אל ד’ ית’, רואים ולומדים מהסיפור הזה? שכל הסגר במרון השנה בל”ג בעומר תש”פ, אך ורק שהחרדים לא יגיעו ח”ו להגיע למירון, להתפלל להמתקת הדינים וכו’ אצל האי תנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי זי”ע. ושלא להוריד דמעות חמים אצל האי תנא קדישא רבי שמעון בר יוחאי זי”ע. דהיינו שלא יבואו החרדים לאתרא קדישא מירון, אפילו רק סמוך ונראה לציון התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי זי”ע, ולהוריד שמה כמה דמעותו להתפלל שם מכל הלב. ובפרט ביום ההילולא של האי תנא קדישא רבי שמעון זי”ע ביום ל”ג בעומר תש”פ.

ואולי על זה כתב בספר זוהר הקדוש, “בכה רבי שמעון, ארים קליה ואתנח. אמר”… על זה בכה רבי שמעון. ואולי על זה קם בנו רבי אלעזר, פתח ואמר מן המצר קראתי י-ה ענני במרחב י-ה וגו’. כמ”ש בחז”ל: “כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק” זי”ע ועל כל בני ישראל. ודו”ק.

שומו שמים הלא עם ישראל צריכים כעת ישועות גדולות…. 
 
אבל אין דאגה: “אין עוד מלבדו” כתיב. ל”ג בעומר יום שנפסקה המגפה לתלמידיו של רבי עקיבא -ולשם הישועה!

סגולה נפלאה לרחמי שמים – לכל עם ישראל החביבין זה הזמן לנו להתעורר להתחזק ולקבל את שמירת ההלכה של מורא מקדש ובפרט בשעת התפלה.

א: שלא לדבר בזמן התפלה מתחלתה ועד סופה, וגם לא בקריאת התורה. [שו”ע או”ח סימן קכ”ד וסימן קמ”ו ושם במפרשים]
ב: לסגור הפלאפונים. שו”ע או”ח סימן צ”ו.
ג: שלא ללכלך את ריצפת הבית הכנסת בזריקת ניירות טישו וכדומה.
שו”ע או”ח סימן קנ”א, אשר הזלזול בזה הרי זה גורם לא רק לצרות רח”ל כמובא בספה”ק, אלא גם לסגירת בתי הכנסת כמובא בספר חסידים סימן ר”ט וזה לשונו, אם תראה בית של צדיק או בית הכנסת חרב, או רשעים דרים בו, דע שישראל היו דרים בו דרך בזיון.

וכן בית המדרש שנוהגים בו קלות ראש, סופו נופל ביד ערלים, דיו לעבד שיהא כרבו, כי לא נהגו נכרים קלות ראש ובזיון בבית ד’ עד שנהגו בו ישראל, שנאמר ירמי’ ז יא, המערת פריצים היה הבית הזה, ואח”כ וארוה כל עוברי דרך. לעולם לא יעשו הערלים רעה, אלא א”כ יעשו ישראל תחילה רעה ביניהם זה לזה. ולא יתבזו ת”ח אא”כ יבזו זה לזה תחילה, או שמבזין את התורה ואין מוחין בידם.

ובענין האיסור הנורא והאיום לדבר בשעת התפלה;
בשעת התפלה לא ישיח שיחת חולין ואם שח הוא חוטא וגדול עוונו מנשוא וגוערים בו [שו”ע או”ח קכ”ד ז’] ולשון זה ‘גדול עוונו מנשוא’ אין לו אח ורע בשאר מקומות בשו”ע, ומקורו באורחות חיים בשם רבינו יונה (כמובא בב”י), וטעם חומרתו הכבידה נימק בספר הגן דרך משה [ליום תשיעי] בזה”ל “ונראה לי כוונת השו”ע שהוא כמו רוצח שנהרגים על ידו כמה בנים וכו’ ועל כן חטאו גדול כמו חטא קין שהרג לאחיו וגדול היה עוונו מנשוא [בראשית ד’ י”ג].עיי”ש באריכות בזה.

ובאגה”ק להאדמו”ר מוהרד”ב מליובאויטש זי”ע בנו דשו”ע הרב “אשר כל הקטרוגים למעלה ולמטה בבני חיי ומזוני הכל בא מזה אשר כל איש לשונו התהלך בארץ בעת תפילות הציבור”, וכבר נתחברו כמה ספרים וליקוטים בגודל חומרת העוון הזה אשר כעדות רבינו בעל תוס’ יו”ט בעטיה נגרם גזירות ת”ח ות”ט ר”ל.

ועוד מחומרת עוונו הגדול מנשוא כי לא רק לעצמו מקלקל שלא תתקבל תפילתו אלא גורם גם לשאר העם שלא יקובל תפילתן. [יערות דבש דרוש ד’, עוללות אפרים חלק ד’ עמוד ג’, עבודת ישראל עמ”ס אבות פ”ה מ”ד] ועוד.

ולכן מי שמכיר בעצמו שאינו יכול להתאפק מלדבר בעת התפילה טוב לו שלא יבוא לביהכנ”ס כל עיקר. מעלות המדות פרק ז’, שלמי ציבור י”ג:, פחח עינים להחיד”א “המדבר שיחת חולין בביח הכנסה טוב לו שלא יבוא כל עיקר” וכו’. כי הוא חוטא ומחטיא וגורם לשכינה שתסתלק מישראל וכעובד עבודה זרה. דרושי חח”ס [ח”ב דף ש”ט: דרשות לז’ באב] כי הבל פיו של המדבר דברים בטלים בתפילה טמא הוא ועל ידו מקבל התפילות מכניסן אל החיצונים והוי ליה כעובד ע”ז.

ועוון זה אין כמותו לרוע ומעכב הגאולה. ס’ יש נוחלין אביו של השל”ה “האלקים [לשון שבועה] בכל העבירות לא ראיתי לרוע כלדבר בביהכ”נ בזדון לבו וכו’ ומושך עליו כח היצה”ר ומזלזל בכבוד הקב”ה והוא כירבעם בן נבט החוטא ומחטיא ועון זה מעכב הגאולה”.

וכמה בתי כנסיות נחרבו עקב עוון זה. כדאיתא במשנ”ב סקכ”ז בשם הא”ר בשם כל בו. ויגדל ר”ל העוון מאד אם הדיבורים כוללים לשון הרע וליצנות וכו’ וביתר שאת בשבתות וימים טובים. איגרת הגר”א איגרת עלים לחרופה, כה”ח סי’ קנ”א סק”ח.

וכל הדברים האמורים אינם רק לענין חזרת הש”ץ, אלא גם על המדבר בשעת קריאת התורה, כדכתבינן בסי’ קמ”ו אות ב’ עיי”ש.

וגם אמורים על שאר חלקי התפילה, כשהציבור מתאספין יחד לתפילה שהיא עת רצון לפניו יתברך להתגלות לבא אל מקדש מעט, והמספר אז בצרכיו מראה בעצמו שאינו חפץ להתבונן ולראות בגילוי כבוד מלכותו ונעשה מרכבה טמאה ומכניס התפילות אל החיצונים ר”ל.

כל הספרים הנ”ל אין מדגישים בדבריהם על חזרה הש”ץ דווקא, אלא מיירי לענין זמן תפילת הציבור, ומפורש כן הוא בשו”ע הרב שכותב [בסעי’ י’] על דברי השו”ע שהשח בעת חזרת הש”ץ גדול עוונו מנשוא “שכל המשיח בביהכ”ג בשעה שהציבור עסוקין בשבחו של מקום מראה בעצמו שאין לו חלק באלקי ישראל”, ומקורו בזוה”ק פ’ תרומה (קל”א:), ליקוטי אמרים תניא באיגרת הקודש כ”ד.