פרופ’ מוטי רביד, מנהל בית החולים בבני ברק, שוחח היום (שני) עם ינון מגל ובן כספית ברדיו 103FM והתייחס לנתוני התפשטות נגיף קורונה בישראל.
“זה לא חכמה להיות ממושמע כשאתה פוחד”, אמר הפרופ’. “הממשלה עשתה עבודה נהדרת בהפחדת העם. משרד הבריאות יצרו, יש מאין, תחזית אפוקליפטית מוצלחת. הציבור היה ממושמע”.
לנוכח זאת התריע פרופ’ רביד: “אם הציבור יתחיל לזלזל אנחנו נראה גל שני שיגרום לנו לעשות סגר נוסף”.
בהמשך סיפר על הידע והנתונים הידועים לנו כיום אודות הנגיף ודרך פעולתו – והודה: “ככל שאנחנו יותר מבינים בזה – כך אנחנו מבינים שיש המון דברים שאנחנו לא מבינים”.
פרופ’ רביד הסביר מדוע לדעתו דווקא כעת, כשהנתונים מסמלים ירידה בקצב ההדבקה והתמותה בישראל, זה השלב הבעייתי. “הציבור היה ממושמע כי הצליחו להפחיד אותו, ועכשיו יורד אלמנט הפחד ועדיין צריך משמעת, וזה נורא קשה להיות ממושמע כשאתה לא פוחד”.
לטענתו, משרד הבריאות “יצרו שלושה מתווים – הכי גרוע, הריאלי והכי טוב. המציאות היא שמספר החולים ומספר המתים הוא 1 חלקי 40 מהמתווה האופטימי של משרד הבריאות. זאת אומרת שהם הלכו על הפחדה. אני לא יודע אם הם האמינו בזה או שהם עשו הפחדה בכוונה, בכל מקרה זה היה מוצלח”.
לדבריו, זו הבעיה: “אם הציבור יתחיל לזלזל, לא ילבש מסכות, יתחבק, יעשה מסיבות, יצטופף, יתפלל כשהוא מתחכך אחד בשני וילך לברים – נראה גל שני”.
הוא הוסיף: “אני לא חושב שיהיה אפוקליפטי, אבל יכריח אותנו לעשות סגרים וידפוק את המשק וזה לא טוב”.
לכן, הפתרון לטעמו הוא משמעת עצמית של הציבור – “וזה לא הרבה. מסכות במרחב הציבורי על הפה והאף”.
הוא הסביר כי כאשר אנשים נמצאים לבדם, בין אם הולכים ברחוב בשעת לילה מאוחרת, נוהגים ברכבם או עושים פעילות גופנית, אין צורך להצטייד במסכה. אך בעת שהייה במקומות עם אנשים, הליכה ברחוב בשעות היום כשיש תנועה של אנשים, צריך להצטייד במסכה.
יש הטוענים כי המדיניות שננקטה בישראל הייתה מחמירה וכי ייתכן ומדיניות כמו זו הננקטת בשוודיה, מדיניות של חיסון עדר, ללא הגבלות וסגרים היא הנכונה.
פרופסור רביד הסביר: “בשוודיה האוכלוסייה היא כמו של ישראל, מספר המתים בשוודיה פי עשרה מישראל. שתי הארצות התחילו בערך באותו זמן, שוודיה טיפה אחרינו, התנהלו שונה, והגיעו לזה שמספר המתים אצלנו עשירית מאשר אצלם”.
הוא הוסיף ואמר: “אולי עשינו משהו נכון והם לא?”
מנהל בית החולים הודה: “יש המון דברים שאנחנו לא יודעים, למה הווירוס מתנהג בצורה אחת או אחרת. הקורונה יצרה דבר מאוד מעניין, שורה שלמה של מומחים, חלקם עיתונאים, חלקם סטטיסטיקאים, חלקם מתמטיקאים, חלקם כלכלנים, חלקם פוליטיקאים, כולם מתבטאים כאילו יודעים הכול. קול הרופאים המומחים נשמע בקושי. יש מעט אנשים שמבינים בזה וגם אלה שמבינים, או ככל שאנחנו יותר מבינים בזה – כך אנחנו מבינים שיש המון דברים שאנחנו לא מבינים”.
הוא סיפר: “דיברנו במהלך הזמן שהיו הרבה חולים והרבה חולים קשים, כמעט על בסיס יומי, גם עם הצרפתים והאמריקנים וחלק מאיתנו גם עם האיטלקים. ראינו את אותם החולים אצלנו ואצלם, אצלם החולים היו הרבה יותר קשים. אני לא יודע להגיד למה אבל זו עובדה. יש הרבה דברים שאנחנו לא יודעים”.
הוא הדגיש: “במבחן התוצאה, ולמרות די הרבה שגיאות שעשו ויכול להיות שאם לא היו עושים אותם אז היינו במצב עוד יותר טוב, בסך הכול אנחנו במצב מצוין. יש לנו בימים האחרונים כלום, עשרות בודדות של חולים ביום. אני ציפיתי שאנחנו כבר נראה עליה ואנחנו בינתיים לא רואים עליה”.
“כל אחד חכם גדול היום – אף אחד לא חכם”
יש הטוענים כי נגיף קורונה הוא למעשה נגיף מהונדס שנועד לשמש כנשק כימי והוא עובר מוטציות, לכן זה גורם גם לדלקת ריאות וגם לקרישי דם.
“אין לו מוטציות”, אמר פרופ’ רביד. “זה זמן קצר מדי שיהיו מוטציות. נעשו בדיקות בכול חלקי העולם והתקבל אותו הרצף, זה אותו נגיף. האנשים שונים, האקלים שונה והרפואה שונה אבל הנגיף אותו נגיף”.
הוא הסביר: “הקורונה בזמן הזיהום החריף גורם לתופעה של קרישת יתר, לכן כולם נותנים תרופות נוגדות קרישה מההתחלה”. התופעה הזו “קיימת גם בהרבה זיהומים אבל מאוד בולטת בקורונה. אנחנו לא יודעים למה בקורונה כן ובשפעת לא”.
לדבריו, אמנם “אין חיסון נגד קורונה בינתיים, אבל יש חיסון חלקי. ילדים לא נדבקים, למה? זה לא נס, הם חולים במשך הילדות שלהם בתדירות די גבוהה, בזיהומים בדרכי הנשימה שרובם הם וירוסים אחרים של קורונה. יש כנראה חלבוני חיסון אצלם שמתפתחים, שנותנים להם חיסון חלקי. אם הם נדבקים הם חולים קלים, ולכן כמות הווירוס שהם פולטים קטנה. הם לא מדביקים או מדביקים בכמות הרבה יותר קטנה ממבוגרים”.
בהמשך, אמר: “אמנם רוב המתים הם מבוגרים בשני צדי כדור הארץ”, אך “יש שוני בין אוכלוסיות שונות, אין ספק, והשוני הוא לא גנטי. זאת אומרת, הוא כנראה משהו שמתרחש באינטראקציה בין המקום האזור והאוכלוסייה. אם ניקח את התמותה באוכלוסייה החרדית בניו יורק, ביחס לקרובי המשפחה שלהם בארץ, בארץ התמותה באוכלוסייה החרדית קטנה מאוד ובניו יורק היא ענקית”.
הוא פנה למאזינים: “מסכות, מסכות, מסכות. לא להתקהל, קצת להישמר ואז אנחנו עוברים את זה ואולי נכנסים לפאזה שהמחלה, לפחות זמנית, תיעלם ויהיה אפשר לחזור ולחיות. אם היא תחזור או לא תחזור? כל אחד חכם גדול היום – אף אחד לא חכם”.