קצין בכיר תלה בלשכתו את המכתב של סבו: “שנאתי את הדתיים”

מסתבר שרק בישראל מותר את מה שאסור בשום מקום אחר בעולם: שנאת דתיים בכלל וחרדים בפרט אפילו בצבא שאמור להיות צבא העם והוא לא יותר מבדיחה עצובה.

ובכל התדעו מי כתב מכתב זה? לא פחות מהרב שמחה אסף הידוע, שהיה תלמיד של רבי איסר זלמן מלצר, ושימש כרב. הוא חיבר הרבה ספרים, וספרות הגאונים שיצאה מן הגניזה היתה על ידו.
כעסו היה בעת שבירושלים היו מתים אין סוף על מלחמת העצמאות. והציבור האגודאי הטיף לעמוד מנגד בשעה הגורלית ההיא. דבריו נכתבו מתוך המון כאב וזעם. הוא פשוט התבייש באותם דתיים. זו היתה השקפתו.
כמובן שהנכד שלו הוא לא האדם החכם ביותר. אבל כנסו לפרופורציה

זכינו להיות חיילים דתיים בחטיבת יהודה תחת פיקודו של סא”ל ניב אסף.
ניב, מפקד מעורר השראה, איש עשייה אשר פועל בשליחות עצומה בשנותיו בצבא בכלל ובתקופה זו בגזרת חברון בפרט.
סמח”ט שנמצא בקשר יומיומי עם הנהגות הישובים והישוב היהודי בחברון.
כחיילים דתיים בחטיבה – מעולם לא חשנו בניכור או בגישה שלילית כלפינו – ההפך הוא הנכון.
האיש שיהיה חתום בשנים הקרובות על שיפור הנראות והתחושה בישוב היהודי בחברון, על הגברת היכולת המבצעית בהר חברון, הוא לא אחר מאשר סא”ל ניב אסף.
הוא לא מתחבר לדתיים? שטויות.
את החתונה של ניב ערך הרב דני כהן, רב חב”ד חברון.
בכל זמן ניב מחזק את הקשר מול ההתישבות הדתית בישוב היהודי ובהר חברון.
יש לו חברים רבים בסביבה זו מתקופת שירותו כאן כחייל, ביניהם רבנים, ראשי מועצות, אנשי ביטחון ועשייה בתחומים שונים ואפילו ילדים ונוער. כולם דתיים.

כמה מילים בהקשר למכתב שפורסם הבוקר כי היה תלוי במשרדו – המכתב נכתב ב-1948 ע”י סבו של סא”ל ניב אסף, הערך בגללו הוא נתלה במשרדו הוא סנטימנטלי והשימוש בגישה כלפי הדתיים שניסה לעשות המפרסם על מנת להכפיש את שמו הוא עוול. לא יכולתי שלא להגיב כשראיתי זאת. המכתב הוסר מהקיר כבר לפני מס’ חודשים כשניב הבין כי יש חיילים אשר נפגעים מכך, ללא קשר לפרסום הבוקר.
אשרינו שאלו מפקדינו,
מוסריים, ערכיים, מקצועיים ומחוברים לכל חלקי העם.
ניב,
תודה על הזכות לשרת בחטיבת יהודה תחת פיקודך.

חיילים מהחטיבה