1. כי חוק יסוד הממשלה אומר בפירוש שרה”מ יכול לכהן תחת כתב אישום.
2. כי חוק הממשלה אומר שאפשר לתת לנאשם בפלילים להרכיב ממשלה (הסעיף מפרט כיצד יתנהל משפט כנגד רוה”מ או שר בטרם החלו לכהן בתפקידם).
3. כי לבג”ץ אין סמכות להפעיל ביקורת שיפוטית על שיקול הדעת של חברי כנסת (ובוודאי לא בהחלטות כרשות חוקתית).
4. כי הנושאים של העתירות הן בענייני נושאים פוליטיים מובהקים שלבג”ץ אין כלים משפטיים כדי לפסוק בהם. זה לא משפט, זה פוליטיקה.
5. כי אסור לבטל את בחירת הציבור. לב ליבו של התהליך הדמוקרטי הוא היכולת לתרגם את הקולות שקיבלו המפלגות לכדי השפעה פולטית. בדמוקרטיה מי שמחליט מי ינהיג את העם – זה העם. אסור להתעלם מרצון הבוחר.
6. כי לא יכול להיות מצב שבמדינה דמוקרטית, החלטה של פקיד ציבור בודד (היועמ”ש – בהחלטה האם להעמיד לדין), תכריע לגבי זהותו של ראש הממשלה.
בג”ץ לא יכול למנוע מחבר כנסת להרכיב ממשלה אם הוגש נגדו כתב אישום ואינו יכול למנוע מרוה”מ לכהן תחת כתב אישום. לא אני אומרת את זה. החוק במדינת ישראל אומר את זה. והוא אומר את זה בצורה ברורה, בהירה ופשוטה.