אמש (שני) מסר הגר”מ שטרנבוך ‘שיעור כללי’ מיוחד ממרפסת ביתו בשכונת הר נוף בירושלים למאות תלמידי ישיבתו.
בסוף ה’שיעור כללי’ התייחס למצב השורר ברחבי העולם עם התפשטות המגיפה וההשלכות הנוגעות לפתיחתם של היכלי הישיבות – והביע תקווה ייפתחו בהקדם.
עם פתיחת זמן קיץ בהיכלי הישיבות, הוקם בישיבתו של הראב”ד מערך טלפון קווי באמצעותו נמסרים שיעורי ראש הישיבה הגר”מ שטרנבוך, ושאר צוות רבני הישיבה, כאשר במקביל נערכים מסגרות מצומצמות בהם צוות רבני הישיבה מוסרים שיעורים במספר מוקדים ברחבי הארץ לקבוצות קטנות – תוך שמירת הכללים.
אמש לקראת שיעור הפתיחה מראש הישיבה, הגיעו קבוצת תלמידים לפתח מעונו וביקשו להשתתף ולהיות נוכחים בשיעור, והציעו רעיון: ‘שיעור כללי מהמרפסת’, כדי שיוכלו להשתתף פיזית במסירת ה’שיעור כללי’ גם בתקופה זו.
ראש הישיבה נענה לבקשתם, והשיעור נמסר ממרפסת ביתו, כשרוב תלמידי הישיבה שומעים את השיעור באמצעות שידור חי בטלפון וחלק זכו לשמוע את השיעור כללי מהחצרות והרחוב שמאחורי ביתו.
בסוף ה’שיעור כללי’ קישר ראש הישיבה את הסוגיא של “חייב בדיני שמים ופטור בדיני אדם” למצב הנוכחי השורר בעולם הישיבות, ואמר, כי גם עכשיו כאשר אין מסגרות לימוד קבועים בתוך היכלי הישיבות, יש לזכור כי אף אם הבחורים “פטורים בדיני אדם” ואין עליהם פיקוח של צוות הישיבה, אבל הם “חייבים בדיני שמים” לנצל את הזמן ללימוד התורה.
להלן הדברים המלאים:
“עכשיו אין פיקוח על הבחורים, כל אחד יכול לכאורה לעשות מה שהוא רוצה, אבל הפיקוח נשאר בדיני שמים ולא בדיני אדם. אי אפשר עכשיו לפקח על כל בחור, אבל למעשה יש פיקוח, אבל הפיקוח הזה לא רואים ולא יודעים וממילא לא כל כך חוששים לזה”.
הראש ישיבה הוסיף: “באמת הזמן כבר התחיל, וכל בחור צריך להתנהג כמו בזמן ממש, והנפקא מינה היא רק בדבר אחד, שאין פיקוח על הבחורים מטעם הישיבה”.
בהמשך דבריו דיבר על הניסיונות והקשיים העוברים על הבחורים הלומדים בביתם בלא בית כנסת מסודר: “בזמן כזה יש ניסיונות לבחורים, ולומדים תורה בצער. אמנם כבר אמרו חז”ל (אבות ה’ כ”ג) ‘לפום צערא אגרא’, וכן אמרו חז”ל (ילקוט שמעוני קהלת תתקס”ח) ‘תורה שלמדתי באף נתקיימה לי’, ומבואר שדווקא לימוד התורה שלומדים מתוך מסירות נפש, היא עומדת לאדם ונשארת בקרבו תמיד”.
בדבריו הביע תקווה כי בקרוב ממש יוכלו הבחורים לחזור לישיבה: “אנחנו מקווים בעזרת ה’ שלא יהיה כך זמן רב, ובקרוב ממש נזכה שהבחורים יוכלו לחזור לישיבה, ובנתיים כל יום חשוב, וכל אחד ואחד צריך לנצל את הזמן במילואו, בלא רפיון”.
את דבריו חתם בבקשה מיוחדת מהבחורים: “לא ללמוד כמו סטודנטים לתורה. דיברנו כמה פעמים ש’בן תורה’ הוא מי שלא לומד כמו סטודנט שלומד באוניברסיטה, אלא ‘בן תורה’ הוא פשוטו כמשמעו, כמו ‘בן’ שקשור תמיד לאבא שלו, כך גם ‘בן תורה’ קשור תמיד בתורה במשך כל שעות היום”.
בדבריו חיזק את הבחורים שלא יהיה ‘רפיון’ בימים אלו: “מי שעוזב עכשיו את התורה ליום אחד, יהיה לו קשה אחר כך לחזור ללימודים, וכמו שאמרו חז”ל (ירושלמי ברכות פ”ט ה”ה) ‘אם תעזבני יום, יומיים אעזבך’, ועלול להישאר הפגם גם אחר כל כשיחזרו לישיבה ויביא ח”ו נזק רב”.