יותר משמוציא אותי מדעתי עצם הפולמוס המיותר סביב העמידה בצפירה, מוציאה אותי מדעתי אחיזת העיניים המתנכרת של “בדרך שלנו”: “בואו ונאמר פרק תהילים” “בואו ונלמד פרק משניות”.
די כבר עם זה. כל כך מכוער.
וכי מה עושים כל האחרים בצפירה? מצטלבים? מעכסים? פשוט עומדים ולא זזים. תנועה שהיא ממש לא זרה למאמין.
אז יאללה. רוצים להתבוסס בכעסים ישנים (שהיו אולי מוצדקים) ולא לציין – אל תציינו.
אבל אם כבר עושים צעד יפה ושמים אל לב ומציינים – מה טעם לפרוש בבוטות מן הציבור ברגעים גדולים כאלה?
הצווי התורתי “לא תתגודדו” כולל בתוכו שני איסורים. האחד נוגע לאופני ההתאבלות על המתים והשני הוא האיסור להתפלג: “לא תעשו אגודות אגודות”.
הנה מקרה שבו מתאחדים שני האיסורים לאיסור אחד: אם אתם כבר מתאבלים, אל נא תתאבלו אגודות אגודות.