דעות שונות, הכרעה אחת: האם לפתוח את ‘הזמן’ בישיבות בזמן? I טור • שרי רוט

1.

בימים האחרונים הצטייר במספר כלי תקשורת כאילו מתנהלת מלחמה פנים-ליטאית בין שני הבתים שברחוב רשב”ם ורחוב ראב”ד.

נחשפתי לכך לראשונה כאשר שנשאלתי בראיון השבועי הקבוע שלי בתכנית ‘מנדי ביתאן’ ברדיו ‘מורשת’, שאלה בסגנון: מי הקובע –  מרן הגר”ח קניבסקי, או מרן ראש הישיבה הגרי”ג אדלשטיין?

איום: ‘לא יפתחו את המוסדות? גדולי הדור ישקלו צעדים חריפים מאוד’

לא היה הרבה זמן לחפור בסוגיה, אבל הערב נגע בה גם יאיר שרקי בחדשות 12, כשתיאר: “‏זו התרחשות דרמטית לא רק במונחי המאבק בקורונה, אלא רעידת אדמה במאבק ההנהגה בעולם החרדי”.

וכך הסביר שרקי: “כשהרב שטיינמן נפטר, רבים ראו ברב אדלשטיין יורש טבעי, ואחרים דיברו על הנהגה זוגית של הרב אדלשטיין כראש ישיבה ‘קלאסי’ ליטאי רציונלי, לצד הרב קנייבסקי עם ההילה המיסטית והערצה בכל בקבוצות במגזר.

‏”הדברים התגלגלו אחרת והרב קנייבסקי שנמנע בעבר מהנהגה פוליטית, תפס את ההנהגה הציבורית, סחף אחריו את מרבית המגזר ואת ההכרעות המרכזיות, כשהרב אדלשטיין מבטל דעתו מפניו. עד משבר הקורונה”.

אז זהו, שלא עד משבר הקורונה. משבר הקורונה, נכלל בכלל.

זוכרים את הבחירות באלעד? בגדול, הגרי”ג אדלשטיין סבר שניתן לאפשר לשרוליק פרוש להמשיך לכהן בראשות העיר אלעד. אבל מששמע כי דעתו של הגר”ח קניבסקי שונה – ביטל את דעתו מיד.

לא סוד הוא שהיו מי שניסו לחבל, לנהל סכסוכים (באירוע בחירות אחד זה היה די בוטה). אבל תמיד, בסופו של יום, יושרו ההדורים. לשיא הגיעו הדברים כאשר הנכד יענקי קניבסקי נפגש עם הנכד מוטי פאלי. סוכמו הבנות, והחל תיאום בין שני הבתים.

זה נכון שעם פרוץ משבר הקורונה היו הדעות של שני מנהיגי ‘דגל’ שונות.

בעוד הגר”ח קניבסקי סבר שסגירת ישיבות ותלמודי תורה, בפרט בעידן של מגיפה, היא קטרוג על עם ישראל, וכי מדובר במהלך פסול, הרי שהגרי”ג אדלשטיין סבר כי יש לציית להוראות משרד הבריאות, ולו משום ספק פיקוח נפש יש לסגור את תלמודי התורה.

למרות זאת, לאחר שהועברה לו דעתו של הגר”ח קניבסקי לא הסכים הגרי”ג לפרסם את דעתו.

2.

הציבור הליטאי מונה כיום כשלושה-ארבעה מנדטים (יש הטוענים ש’דגל’ יכולה לעבור את אחוז החסימה ולנצח בחירות, הללו גם בעד היפרדות מאגו”י), אבל אף אחד לא הולך ליטול אחריות על פיצולו. די לכולם בכך שאירע פירוד לפני מספר שנים, כאשר קבוצה ליטאית פרשה מ’דגל’, יש שיאמרו על רקע אידיאולוגי ויש (רבים) שיטענו, על רקע כיסא בכנסת.

צריך גם לזכור ששתי החצרות, זו המכונה בשם ‘רשב”ם’ וזו המכונה ‘ראב”ד’, מעורבבות ביניהן בקשרי נישואין, דרך חלק מבני המשפחה.

אם בשלבים הראשונים – אחרי פטירת מרן ראש הישיבה הגראי”ל שטינמן זצ”ל – היו בסביבת ראב”ד מי שניסו להעמיק את חילוקי הדעות, הרי שעד מהרה נשמע בבירור קולם של הבנים, כל אחד מהם ראש ישיבה – שהביעו דעה נגד מחלוקת. זה פעל את פעולתו והוביל לשקט בין הגזרות.

מתברר, שבמהלך הימים האחרונים, היה מי שניסה ללבות את האש (לא ממש ברור מי) ולהדליף כאילו צצו חילוקי דעות. כאילו הגרי”ג אדלשטיין הוא שצדק כשהוביל לסגור את הישיבות.

צריך לזכור שני דברים משמעותיים:

האחד –

בתחילת המשבר לא ממש ידעו – גם לא ראש הממשלה וקובעי המדיניות במשרד הבריאות – מה בדיוק נכון (או לא) לעשות כדי להתמודד עם המגפה. בצד השמאלי של המפה היו הרי גם מי שלא היססו וטענו שנתניהו מנפח את משבר הקורונה מטעמים פוליטיים.

השני –

סדרי העדיפויות נטו לגמרי לצד הציבור החילוני. בעוד מפגינים זכו למעמד-על של מי שזכאים להפגין בכל מקום – אף אחד לא חלם להחריג, רק לדוגמה, לומדי תורה. כלומר, חופש הביטוי במדינת ישראל הוא ערך עליון. אבל לימוד תורה? טוב, ספרו לנו על זה. כך גם זכו מפגינים ומוחרגים אחרים ליחס שמתפללים לא זכו לו. וכך הלאה וכך הלאה.

התחושה הייתה שגם השרים החרדיים לא ממש מצליחים להסביר מה המשמעות של לחדול להתפלל במניין עבור חרדי. אי אפשר לבוא גם אליהם בטענות, שכן אף אחד לא רוצה לקחת על כתפיו הצרות הקלה בנהלים, שבהמשך אולי תגרור הרוגים, ויהיו מי שיטיחו את המציאות המרה בפרצופם.

כך או כך, אפשר להבין את מי שסברו כי היד קלה מדי על הדק סגירת מוסדות הלימוד. בפרט, שבשלב ההוא המגיפה לא נראתה כה איומה, כפי שמבינים הכל כיום.

אט-אט חלפו הימים, התבררו ממדי הסכנה – בעיקר מהמידע שזרם מניו יורק החרדית, שאיבדה מאות מרבניה ואנשיה – והופנם כי חובה להדר ב’ונשמרתם’ ובחובת הזהירות. במקביל, עשה גם משרד הבריאות מאמץ יתר כדי להסביר את הסכנה לאותם חלקים בציבור החרדי שאינם צורכים סרטונים בווטסאפ על בסיס ‘קילו לשעה’, ולא היו מודעים מספיק לממדי המגפה.

כאשר הדברים חלחלו, הציבור החרדי ציית להוראות. תמיד יש שוליים, אבל בגדול הרוב המכריע נשמר ונזהר.

3.

כעת, עם הפנים קדימה, עולה בימים האחרונים על שולחנם של הגרי”ג והגר”ח שאלה מאוד מהותית: היפתח עולם התורה בתחילת הזמן?

נדגיש: מאז הקמת המדינה מעולם לא קרה שבישיבות לא פתחו את דפי הגמרא בא’ באייר. זו תהיה דרמה בקנה מידה היסטורי – וכל זה מונח על כתפיהם של גדולי ישראל.

בתחילה, סבר הגר”ח קניבסקי כי ניתן לפתוח את תלמודי התורה והישיבות, תוך שמירת כל אמצעי הזהירות, ובמכתבו נאמר, בין היתר: ״חוב קדוש שכל מוסדות התורה ייפתחו מיד״.

שכן, מדוע קברנטי משרד הבריאות מבינים שאת הסופרמרקטים לא ניתן לנעול אפילו לרגע, לבחור עגבניות לקוחה לצד לקוחה זה בסדר, אבל ללמוד גמרא הס מלהזכיר? למה הכול מבינים שבלי אוכל אי אפשר, אבל בלי אוכל רוחני, אפשר?

בדיווח של שרקי נאמר כי ‘יתד נאמן’ סירב לפרסם את מכתבו של הגר”ח בהוראתו הישירה של הגרי”ג אדלשטיין.

האמנם?

מי שמכיר את הלך הרוח בין ‘רשב”ם’ ל’ראב”ד’ יודע שדבר כזה לא יקרה, בטח לא בתקופה רגועה בה לא שוררת מחלוקת בין הצדדים. יתכן שב’יתד’ חשבו שצריך לבדוק שוב, שצריך ‘לשבת על זה עוד יום’. כך או כך, ההודעה המשותפת החריגה שיצאה כעבור שעתיים מפרסום הידיעה הבהירה, כי מי שחשק בסכסוך פנים-ליטאי – התבדה.

ההודעה הנדירה מדברת על “פרסומים שקריים וחסרי בסיס”. טוב, זה לא בדיוק כך. יאיר שרקי התבסס על עובדות נכונות, אולי הפרשנות הייתה מוטעית.

עוד נאמר בהודעה: “גדולי הדור כואבים על כל יום של ביטול תורה, ופועלים רבות בתיאום הדוק מאז תחילת משבר הקורונה כדי לפתור בהקדם המיידי את העניין”.

לעצם השתלשלות העניינים: “אמש בשעה מאוחרת כתב מרן הגר”ח שליט”א מכתב בו הוא מורה כי צורך המצב הוא לפתוח את המוסדות בכפוף לכללי הזהירות ותורה מגנא ומצלא, כשהמכתב נשלח מביתו לצירוף חתימתו של מרן הגר”ג שהיה שותף לכל המהלכים בנושא.

“מרן הגר”ג שליט”א ביקש לעלות ולשוחח עם מרן הגר”ח וללבן נקודות צדדיות שהושפעו מהמכתב, ולכך נעתר מרן הגר”ח וביקש שלא לפרסם לעת עתה את המכתב.

“ואכן במהלך היום סוכמו הדברים בין גדולי הדור במשותף, והוקם צוות פעולה למצוא את הדרך הנכונה להביא לפתיחת הזמן, בו יפעלו הרה”ג חיים אהרון קאופמן, והרב שמואל ליטוב. הצוות יפעל בתיאום עם חברי הכנסת של דגל התורה ויכנס לעובי הקורה כדי לרכז מול המשרדים הרלוונטים את הדרכים לפתיחת כלל המוסדות בהקדם. בהוראת מרן הגר”ח יושהה לעת עתה פרסום המכתב עד להשגת המתווה על הצד הטוב ביותר בס”ד.

“על דעת גדולי הדור שליט”א הוחלט, כי אם לא יענו ותימשך גרירת הרגלים ולא תהיה התקדמות מעשית, גדולי הדור ישקלו צעדים חריפים מאוד”.

ואם נסכם: הדברים מוצגים בדיפלומטיות יתירה, אבל בבסיסם אמת. אין ולא יהיו חילוקי דעות בין שני גדולי ישראל המנהיגים כיום את דגל התורה. גם אם יהיו דעותיהם שונות בדרך שיש לצעוד בה, הם ילבנו את הדברים ויצעדו לבסוף יחד.

או כמו שמפרש זאת גורם ב’ראב”ד’: הפעם לא הגרי”ג ביטל את דעתו, אלא מכתבו של הגר”ח נגנז.