מאז חטיפת הנערים ושמועות הוואצאפ הכחישו גורמי הביטחון הרבה שמועות, גם את זו שלפיה: “צוות ימ”מ פרץ לבית בכפר עוורתא לשם נחטפו הנערים… שני הנערים חולצו בשלום…”, וזה כמובן בסדר.
אלא שאותם גורמים הכחישו גם את זו, ושימו לב לתאריך – 7.07.2014:
“בצה“ל נערכים למבצע שיערך מספר שבועות, שיקרא ’צוק איתן‘ ומטרתו טיהור קיני המחבלים אווירית וקרקעית“. טענה זו הוכחשה מיידית על ידי גורמי ביטחון, כפי שדווח באמצעי התקשורת.
ובכן, יום לאחר מכן. בתאריך – 08.07.2014 צה”ל פתח במבצע ששמו, איך לא?… “צוק איתן” בתחילה גם לא גילו שזה הולך להיות קרקעית, וכולנו זעקנו כן ולא ל”כניסה קרקעית” – אלא שזה כבר תוכנן מזמן.
כך ששמועה זו היתה מבוססת ביותר, ודלפה ממקומות שצריך לאטום יותר.
גם איום המנהרות היה ידוע, תכננו מבצע שלם סביבו, אפילו נתנו לו שם. רק העיתוי לא היה ידוע (או שכן), והיה צורך להמתין ל’טריגר’ אתו אפשר יהיה להתחיל את הסיפור.
אז למה יצאו למבצע בעצם?
לכאורה הכחשה כזו, מערערת את אמינות הממשלה בעיני הציבור, המבצע נתפס ציבורית כתגובה לחטיפת הנערים/ הסלמה בירי הטילים. יתירה מזו, הממשלה גם הודיעה מפורשות שהתגובה היא מול ההסלמה. בתחילה נתנו להם 48 שעות, והם המשיכו לירות, ונתנו עוד הארכה, וכולנו התעצבנו.
ובפועל? בעוד איל, יפרח ונפתלי חיים ומסתובבים בינינו – שקדו בממשלה על תוכנית למיגור הטרור בעזה. ורק חיכו למשחק טקטי איך להציג את המבצע.
אם מישהו חושב שבמודיעין הישראלי שמעו את החפירות במשך כמה שנים בלי לדעת מה התוכניות שלהם. חוששני שהפעם הוא טועה.
אז מה זה אומר? שביבי החליט שלפני בחירות הוא צריך מלחמה שתוציא אותו גיבור?
או שהוא חרד יומם וליל לשלום אזרחי ישראל ולשם כך החליט לנקות את קיני הטרור בעזה?
האם יש פה שקר/הסחת דעת הציבור? האם הגיע הזמן לדמוקרטיית המונים, ששם העם מחליט על מה להילחם וכיצד?
במקרה של “צוק איתן” אילו לא שיקרה הממשלה אפשר שהמבצע לא היה יוצא לדרך, ואילו כן היו עוצרים אותה – לא היה אפשר לאפס את איום חמאס ולהסיר את קיני הטירור.
אז איך יוצאים למלחמה, והאם הממשלה אכן שקרנית? במידה והיא אכן שיקרה, האם כך היה ראוי לנהוג? אנסה להציג את הבעייה משלש זוויות: דעת הקהל, סודיות, ויחסים בינלאומיים.
דעת הקהל
קשה להלהיב אנשים, ויעידו על כך אלפי טובי המוחות ששוקדים על פרסומות ושיווק. בכדי לקבל אישור מאדם שהוא מוכן לקנות דווקא את הגבינה הזו ולא של המתחרה – הם צריכים להשקיע הרבה מאוד. וזה רק על גבינה. מה עם מלחמה שבה ברור שימותו אנשים?
סביר להניח שאם זה תלוי באנשים, לא נעשה מלחמה עד שכולם יסכימו.
ואם יש איום של מנהרות?
נחכה, ונחכה, ונחכה. ולא נילחם. כי לאיש אין חשק למלחמות.
מאידך, אם יחטפו לנו נערים וירצחו אותם, ותוך כדי יציגו את איום המנהרות. פתאום האפליקציה ל”דמוקרטיה ישירה” תשאל: “להיכנס בעזה או לא?” התשובה תהיה 4 מליון לייקים של תמיכה בקרב היהודים.
ובכן, זה מה שהתרחש בפועל.
אם הממשלה היתה מודיעה ביום בהיר שיש צורך בניקוי מנהרות הטרור ולכן יוצאים למבצע שיעלה בסביבות 50-100 חיילים, (ועוד היד נטויה, לדאבון לב מול מוסר צבוע), האם העם היה מוכן לכך?
ולכן להאשים את הממשלה בשקר – זה קצת לא במקום. כי היום ברור שדעת הקהל רוצה את זה. אפילו השמאלנים שלנו כבר התפכחו ופשוט דורשים “להיכנס בהם בכל הכוח”.
הסוד
“נכנס סכסוך יצא סוד”, אין זה סוד שאם יש סכסוך ויש אויבים – לרוב, יכולת ההכרעה טמונה באיסטרטגיית ההפתעה.
כך פעלו חוטפי הנערים, וכך נוהלו כל המלחמות מאז ומעולם.
כשצה”ל הודיע לתושבי שג’אעיה להתפנות לפני תקיפה – היא הרסה את ההפתעה כלפי חמאס,
והזמינה אותו להפתיע אותו עם מטענים ופיצוץ נגמ”ש.
ממשלה משקרת הרבה פעמים כחלק מהפתעה ושמירת סוד.
בדמוקרטיה ישירה לא יהיו סודות, זה יתרון של האוטופיה לעולם טוב שיש בו רק “ביצי הפתעה” נחמדים, ובלי צורך בשמירת סוד מפני אוייבים,
אבל כיצד יהיה אפשר לנהל נושאים שעדיין דורשים שמירת סוד?
יחסים בינלאומיים
ממשלה משקרת לפעמים בשל הצורך לנהל גם יחסי ציבור בינלאומיים, אבל זהו שקר של ‘אמת’ כלומר זה נכון ורצוי לשקר. כמו שרצוי לשקר להורים, בני זוג וילדים, כשנכון יותר להחמיא, לעודד, ולהעלים עין.
זה חוזר קצת לסעיף הסוד, כלומר בסופו של דבר מחליטים להסתיר בסוד את העובדה ש”אני בכלל לא אוהב/ת את זה” ובמקום זה אומרים “איזה יופי, תודה רבה שקנית לי”.
הקושי ישתדרג אם נרצה לנהל תקשורת ויחסים בין מדינה שיש בה דמוקרטיה ישירה לבין מדינה שלא.
יתכן ורוב העם בישראל לא מחבב את אובמה נשיא ארה”ב, אבל על היתרונות שבקשר ישראל-ארה”ב אין חולק.
ולכן אם רק פה תהיה דמוקרטיה ישירה – והעם יחליט להסתכסך מול אדם יחיד שמופקד על הכסא באופן זמני – העם יפסיד. כי הוא לא יודע לשקר יחד כשצריך.