לפני כשלושה שבועות, בכ”ט אדר, אסרה הממשלה באופן גורף קיום תפילה ציבורית בבתי כנסת ובמבנים סגורים, אך עדיין אפשרה לכנס מניינים בשטח פתוח, תוך שהמתפללים שומרים על מרחק שני מטר זה מזה.
בה’ ניסן בלילה אסרה הממשלה גם את קיום המניינים במרחב הציבורי, וקבעה כי כל אדם יצטרך להתפלל לבדו או במרפסות ביתו.
גדולי ישראל והרבנים תמכו בהחלטה.
הראשל”צ הגר”י יוסף נשאל אז: “על דבר הוראות הרופאים שאין להתכנס לתפילה במניין גם לא בשטח פתוח, אף שיש שם עשרה בלבד, ומבקשים לדעת האם מוטב לעשות מניינים בהיחבא, ויזהרו בכל הכללים של הזהירות, כגון הרחקת שתי מטר איש מרעהו, ויכסו את הפה במסכה”.
הראשל”צ השיב:: “כבר הודעתי ופרסמתי ברבים את דעתנו, דעת התורה הקדושה, כי אין שום הלכה בעולם שבכוחה לגבור על הוראות הרופאים והנחיות משרד הבריאות שנועדו לשמור על בריאות הציבור. ואדרבה, כל אדם שנותן יד למניינים אלו, נכנס לגדר רודף ומסכן את הבריות, ואפשר כי עוון רציחה בידו, וגם כי תרבו תפילה אינני שומע, כי ידכם דמים מלאו”.
למרות זאת, בריכוזים חרדים, אבל לא רק שם, ממשיכים להתקיים מנייני תפילה בבתי כנסת. בערים החרדיות התקיימו פשיטות של כוחות משטרה על בתי כנסת שהפעילו אנשי ‘הפלג הירושלמי’ או ‘קנאים’. גם בנהריה נתפסו ‘על חם’, מספר פעמים, מנייני תפילה בבית כנסת.
החלטתי להצטרף לשני מניינים שונים, בעיר דרומית. רציתי לבדוק מקרוב מדוע למרות האיסור הגורף על קיום מניינים במרחב הציבורי, וחמור מכך בתוך בתי הכנסת – עדיין יש מי שמתעקשים להפר את ההנחיות.
•
ביום שלישי, ערב ‘שביעי של פסח’, הודיעו להגיע לבית הכנסת בשעה 18:00 בדיוק, שכן בשעה 18:05 בדיוק ננעלות דלתות בית הכנסת, ומי שלא יגיע בזמן יאלץ להישאר בחוץ.
הגענו לבית הכנסת בשעה 18:00. לפני כניסתנו, בדקנו שאף אחד לא מבחין בנו נכנסים פנימה. בבית הכנסת נכחו כ-20 מתפללים. דלתות בית הכנסת ננעלו בדיוק בזמן.
מה ההתעקשות להמשיך לקיים תפילה בבית הכנסת למרות האיסור של משרד הבריאות? שאלנו את מארגן המניין.
“משרד הבריאות לא מחליט מי מתפלל ומי לא. לנו יש בורא עולם”.
הנגיף מסוכן, יש 2000 חולים ויותר מ-100 נפטרו. זו סכנה אמתית.
“ה’ שומר. הרבה יותר מסוכן אלה ה’סופרים’ שפתוחים, לא בתי הכנסת. שם קיימת הרבה יותר הדבקה. למה אותם לא סוגרים? הם רוצים להרוס את הדת, לא ניתן להם. התפילות בבית הכנסת המשיכו למרות האיסור וימשיכו”.
אם יגיעו שוטרים אתה לא מפחד לקבל קנס של 5000?
“לא . הם לא יכולים לתת לנו קנס”.
מדוע לא?
“אתה רואה את המזרנים על הרצפה? אם תגיע המשטרה, נגיד שאנחנו ישנים בבית הכנסת מתחילת הסגר. מה הם יכולים לעשות? כלום”.
אם בכל זאת יטילו קנס?
“אנחנו מתפללים בתוך בית הכנסת הזה שלושה שבועות, עד היום לא תפסו אותנו. ה’ שומר עלינו. ואם יתנו קנסות זה לא מפחיד אותנו. זה הגיוני שבגלל הקורונה סגרו את בתי כנסת? זה גסטפו לא לתת ליהודים להתפלל”.
בסיום תפילת ערבית יצאנו. בכניסה לבית הכנסת עמד בחור וכיוון את המתפללים, אחד אחד בתורו, שלא יראו אותנו יוצאים. “כל מתפלל אני שולח לכיוון אחר שלא יראו שהתקיימה תפילה”.
למחרת בבוקר, בתפילת שחרית של חג, השתתפתי בעוד מניין. במקום נכחו 15 מתפללים.
אתה לא מפחד להידבק בקורונה? שאלתי את אחד המתפללים.
“לא. אני בחור צעיר, זה לא פוגע בצעירים”.
מה עם הוראות משרד הבריאות שאוסרות מניינים?
“משרד הבריאות לא קובע”.
מה עם המשפחה שלך וההורים?
“ה’ שומר, לא צריך לחשוב על הרע”.
אתה לא מפחד לקבל קנס?
“זה קנס של 500 שקלים, ולרב בית הכנסת 5000. אבא שלי אמר: אם אקבל דוח אני אשלם. אני מקווה לא לקבל. בדיוק לפני שהגעתי לתפילה הבוקר ראתה אותי ניידת משטרה, בנס לא עצרה”.
חשוב להדגיש הקומץ אינו קומץ כלל: בעיר בה קיימתי את הבדיקה מתקיימות תפילות בהיחבא ביותר מעשרה בתי כנסת. מלבד זאת מתקיימים עשרות מניינים פתוחים במרחב הציבורי. לא מדובר רק במתפללים מהמגזר החרדי, בטח לא בקיצונים.
המתפללים בתוך ומחוץ לבתי הכנסת, אינם שומרים מרחק של שני מטר זה מזה. הם לוחצים ידיים אחד לשני, אינם עוטים מסכות. בכך הם מסכנים את הרבים, וגורמים להתפשטות הנגיף.