לדאבוני מי שאינו חש מהו סגר אמיתי אינו יכול להבין את המשמעות של המילה הזו.
לצד בתי הכנסת הסגורים על מנעול ובריח, התמונות מרחבי הארץ מעכירות את האווירה – שם כולם מסתובבים בצורה חופשית ורק המתגוררים בשכונות החרדיות בהסגר.
בשטח, המציאות שונה בתכלית מהנתונים שהרשויות השונות מעדכנות. רוב החלטות הממשלה אינם מבוצעות על ידי משטרת ישראל וכל שוטר הופך לשריף המקומי.
הסטיגמה שנוצרת על הציבור החרדי כמפיצי המחלה, גוררת את ההתנהגות קשוחה של השוטרים ברחובות. היום, יותר מתמיד, ניתן להבין ולהזדהות עם מחאת עולי אתיופיה כנגד המשטרה לפני כשנה.
ניתן לראות במרחב של כמאה מטרים בסמוך לבית כמה וכמה חיילים עומדים בנשקים שלופים, במחסומים בוקה ומבולקה, עובדים חיוניים לא יכולים להגיע למקום עבודתם תוך איומים בקנס גבוה, כביכול דמם מותר. אין ציבור אחר במדינה שהיו מתנהלים כלפיו בצורה זו.
אין משמעות רבה לסגר, המרחב הציבורי אינו מדבק. ספירת החולים נעשית בשיטה לא נכונה ופוגענית כלפי הציבור החרדי. בשכונת רמת שלמה הירושלמית, נכון לכתיבת שורות אלו, ישנם 130 חולים, אך כולם מעשרים משפחות בלבד; בשכונת תל ציון, פרבר ירושלמי שאין בו בית מרקחת או סניף בנק, ישנם 30 חולים כולם מארבע משפחות, לכן מטילים סגר על כל השכונה?
שיטת הספירה חייבת להשתנות ולהיספר על פי בתי אב. המרחב הציבורי אינו מדבק אלא צפיפות האוכלוסין וחיי הקהילה עלולים לדבק.
נראה כי ההחלטות שניתנו על ההסגר היו ללא כל קריטריונים ברורים ושקופים לציבור. גם מה שכן פורסם, מתברר כי ישנן שכונות וערים נוספות שלא נכללו בהסגר, כביכול שימנו את קווי הגבול ואחר כך בנו את הקריטריונים.
אנו מבקשים נתונים ולא מקבלים. מערכת הבריאות מהלכת אימים, כל אחד חושש מוועדת החקירה ועושים סגר איפה שישנם יותר חולים על נייר, מבלי כל ניתוח של הנתונים.
לצערנו, לוקח שבועות עד שמוצאים את החולים מהבתים. הדבר הראשון, עוד לפני הסגר, הוא טיפול בחולים – וזה לא נעשה.
כציבור הרואה חשיבות עליונה בתורת ישראל ומאמין בבורא העולם, קשה לנו להבין מדוע הפגנה מותר לערוך ותפילה במניין אסורה. אנו רואים בערך היהודי ערך גבוה יותר מהערך הדמוקרטי.
רובו המוחלט של הציבור החרדי שומר את הנחיות משרד הבריאות וזאת למרות כל הנכתב, אך בציבור הכללי ישנם אחוזים גבוהים יותר של מפרי החוק והנחיות הממשלה ושם לא נעשה דבר.
ההרגשה היא כי הציבור החרדי נפל קורבן בסגר הזה. הסגר אינו נותן מענה למלחמה בקורונה, הציבור אינו יוצא מהבית ללא מטרה חיונית, וכל זמן שאין בדיקות בצורה מסיבית זהו כשל שאין כמוהו. סוגרים את האנשים בהסגר במקום להגיע ולפנות את החולים?
אך בעיניי הבעיה המרכזית ביותר לנוכח הפגיעה הלא מידתית הוא משבר האמון שנוצר כאן. אנו, אנשי הציבור, פועלים מול התושבים. בלשכתי מטפלים במאות פניות המגיעות מהציבור, אך הדימוי והסטיגמה שנוצרו כאן הם שכביכול הציבור החרדי חולה ומדבק בצורה נוראית.
בעלי מלאכה אינם מוכנים להגיע לשכונות החרדיות, תושבים אינם יכולים לקבל צרכים אלמנטריים.
הציבור החרדי אינו טיפש, יצאנו ממצרים, ואנו לא נחותים. נכון, לציבור החרדי יש אורח חיים מיוחד, אבל עדיין אין לו אינטליגנציה נמוכה.
הציבור החרדי יודע טוב מאוד מה טוב עבורו, וכעת רומסים אותו כשעיר לעזאזל.
• טורו של ח”כ אורי מקלב התפרסם הבוקר ב’מעריב’