‘אמא שלי יצאה מבית החולים כמו ממחנה ריכוז’ I מונולוג מצמרר

איש החסד ר’ משה רובשקין, תושב שכונת קראון הייטס ואחיו של ר’ שלום רובשקין, איבד את אביו – הרה”ח רבי אברהם אהרן רובשקין ז”ל, לאחר שנדבק בנגיף הקורונה, ונפטר בגיל 92.

גם אמו הייתה מאושפזת במשך שבועיים בבית החולים, החלימה ושוחררה לביתה.

במונולוג מזעזע – שפורסם באתר חב”ד-COL – מגולל רובשקין באוזני עסקן מארגוני ההצלה את מה שמתרחש בבתי החולים בניו יורק – ובמיוחד בית החולים ‘מיימונידיס’ שבשכונת בורו פארק, שם אוכלסו רוב החולים מהקהילות החרדיות.

בתחילה מתייחס רובשקין לבדידות של החולים, ומספר את הסיפור על סבו של הרבי מליובאוויטש זצ”ל, הרב שלמה ינובסקי זצ”ל, כאשר שכב בביתו בגלל מחלת הטיפוס. יום-יום הגיע החסיד ר’ אשר ניקולייב וצעק מבחוץ את האגרת ‘להשכילך בינה’ מספר התניא. וכאשר הסבא החלים, הוא אמר” “שרדתי בזכות ר’ אשר ניקולייב”.

לאחר מכן מתאר רובשקין את חוסר האונים ואת איבוד השליטה בבית החולים ‘מיימונידיס’. “אמא שלי יצאה מבית הרפואה כמו ממחנה ריכוז. במשך שבועיים הרופא אמר שהיא לא יכולה להשתחרר, כי היא צריכה מסכת חמצן. ואז כשדוקטור ליפשיץ הצדיק (-רופא מפלטבוש) נתן לי לדבר איתה בשיחת וידאו, שמתי לב שהיא לא לובשת מסיכת חמצן.

“התחננתי אל הדוקטור שיבדוק עם הרופא שלה למה אין לה מסכת חמצן. אחרי שעה הוא חזר אלי ואמר שדיבר עם הרופא שלה והיא תשתחרר אם כל המדדים שלה יהיו בסדר.

“נתנו לה מנת דם והדוקטור שאל אותי, אם אני רוצה לחכות לבוקר. אמרתי לו שבשום אופן. הזמנתי אמבולנס פרטי כדי לשחרר אותה מיד. היא יצאה מבית החולים כמו ממחנה ריכוז. ללא החלפה, ללא אוכל”.

רובשקין ממשיך וזועק: “אני אומר לכם, חייבים לעשות משהו כדי שהילדים יוכלו לראות את ההורים החולים. בישראל, החולים יכולים לקבל ביקור של בני משפחה וזאת יכולה להיות סיבה למה בישראל יש פחות מתים.

“היו ב-770 היום 5 לוויות! הייתי בעשרות לווויות לפי שאבא שלי נפטר! הבדידות הורגת את האנשים. צריך לצעוק ולהילחם שהחולים יוכלו לקבל ביקורים. צריך להילחם שהעסקנים יוכלו להיות בבית חולים ולדאוג לחולים, להנשמה, לחמצן. אבא שלי רק היה צריך חמצן. זה כל מה שהיה צריך כדי להישאר בחיים. 

“גם הרב לרמן, צדיק וידען בש”ס, התקשר לבניו יומיים לפני שנפטר ואמר: ‘תוציאו אותי מפה, אני לא מקבל הנשמה, אני לא מקבל חמצן, אני לא מקבל כלום, אני לא יודע מה אני עושה פה’. זה היה יום רביעי. ביום שישי הוא נפטר.  צריך לקחת את האנשים ולתת להם חמצן בבית.

“ר’ מוטל גוראריה (-רב בית כנסת ‘חברה ש”ס’) נפטר בבית החולים הזה, ר’ ישראל פרידמן (-ראש ישיבת ‘אהלי תורה’) נפטר בבית החולים הזה, הוא נפטר מרעב. הם לא מאכילים את האנשים. הם נותנים להם למות.

“הנשיא (-של בית החולים) וההנהלה יש להם דם על הידיים, כי הם יודעים מה שקורה. יש עשרות ומאות אנשי הצלה שרק רוצים לעזור, בפלטבוש, בבורו פארק, לייקווד, אבל הפקידים בבתי החולים יושבים מאחורי הדסק ובינתיים אנשים מתים. זה נורא, זו מלחמת העולם השניה שלנו”.

לסיום, מתחנן רובשקין באוזני העסקן לצאת ולהרים קול צעקה, על מנת לעזור לאלו שעדיין אפשר להציל אותם.