רופא ישראלי בניו יורק: “תחושת אסון כמו שהרגשתי אחרי התאומים”

התפשטות נגיף הקורונה בארצות הברית הפכה ללא כל התראה מוקדמת למלחמה עקובה מדם.

אתמול (ראשון) הסתיימה היממה במספר מצמרר של 1,480 מתים במדינה, כאשר מוקד המגפה נמצא בלב ניו יורק – שם מספר הקורבנות היה הגבוה ביותר.

ד”ר עמוס דודי מ’מונטיפורי מדיקל סנטר’ ברובע הברונקס שבניו יורק סיפר בצער על המלחמה בנגיף בארצות הברית: “אני לא רגיל לכל כך הרבה כישלונות, יש פה סימני מצוקה”. בהמשך דבריו הוסיף: “יהיה מספיק זמן לראות אם היה אפשר לעשות דברים טוב יותר”.

ד”ר דודי סיפר על התחושות הקשות שמלוות את הלוחמים במאבק נגד הנגיף, הצוותים הרפואיים.

“עברתי בחדר מיון ויש תחושה של אסון”, זאת לאחר “יום מאוד סוער שבו בעצם רצנו מהחייאה להחייאה במשך כל המשמרת, יום די עצוב”, אמר.

הוא סיפר על המציאות בבית החולים בו עובד: “לנו באופן אישי יש תחושה מאוד קשה של חוסר אונים, באזור ניו יורק וברובע ברונקס בו אני עובד, האמצעים מוגבלים אז תמיד המשבר הוא טיפה יותר רציני ממקומות אחרים שהייתי בהם”.

על אף שיש הטוענים כי המספרים המצמררים של החולים והמתים בארצות הברית נובעים מחוסר המוכנות של המערכות השונות ברחבי ארה”ב, ד”ר דודי סיפר כי הם דווקא התכוננו למלחמה בנגיף.

“ישבנו לפני חודש כשדברים קרו באיטליה והתכוננו, הקמנו ועדות כדי להחליט על כל מיני עניינים אתיים, כמו לנתק ממכונות הנשמה או לנתב אמצעים”. אך לרוע המזל, זה לא מנע את משבר הציוד, “בדיוק שמעתי שמועות שבבית החולים איפה שלמדתי רפואה בברוקלין, נגמרים להם החלוקים והם יצטרכו להשתמש בדברים חד פעמיים ואפילו אולי בשקיות זבל. אני מנסה להסביר לאנשים בארץ שאי אפשר להתכונן לדבר כזה, אי אפשר להתכונן לעומס של פי 10”.

כמו כן, סיפר כי עד היום לא נאלצו להתמודד בבית החולים עם החלטות קשות אלו, אך במידה וייאלצו להכריע בין חולים, “יש לנו פרוטוקולים לזה. זה עוד לא קרה אבל אנחנו עומדים אולי על קצת יותר מ-10 מכונות הנשמה פנויות כרגע”.

הוא הודה שאינו יודע כמה אנשים מתו במהלך המשמרת האחרונה שלו כתוצאה מהנגיף, כיוון שאינו רואה את כולם. “אנחנו לפעמים מחליטים שזה פשוט מסוכן מדי לצוות, כי המיגון שלנו לא אידיאלי, אבל לא מעט. יש חולים שפשוט לא מתקשרים לצוות של הטיפול נמרץ להחייאה, יש חולים שפשוט לא מחיים אותם. אני חושב שיש הבנה של אנשים שלא צריך לכתוב כל דבר בפרוטוקול”.

לדעתו, החלו להתעורר סימני מצוקה מטרידים בקרב הצוותים הרפואיים. “בתור רופא טיפול נמרץ אני לא רגיל לכול כך הרבה כישלונות, אנחנו חזקים ורגילים לתפקד במשברים, זה דבר שאנחנו עושים ביום-יום. אנחנו מקום די גדול עם אנשים מאוד מיומנים והחבר’ה פה חזקים, אבל יש קצת סימני מצוקה, תחושות קשות וכבדות של דברים שהרגשנו לפני 20 שנה באסון התאומים, זה קשה”.

הוא ציין כי “יש פסיכולוגים שעוזרים לרופאים בשעות היום, שהם יכולים ללכת לשבת לאכול סנדוויץ’ ואולי לדבר עם מישהו. פשוט הכול פה זה קצת כאוס, מתחילים לצאת מזה קצת”.

בהמשך דבריו התייחס לביקורות כלפי הממשל בארה”ב בניהול המשבר – ואמר: “אני לא מתעסק בביקורת, זה לא התפקיד שלי. אני חושב שיהיה מספיק זמן בסוף המשבר להסתכל ולראות אם היה אפשר לעשות דברים יותר טוב ואיך אפשר לעשות את זה יותר טוב בעתיד”.

הוא סיפר כי בשבוע שעבר עבד עם “מתמחה מגסטרו שבא לעזור לי כיוון שהייתי לבד, ובסוף השבוע הרגשתי שהוא ברמה של מתמחה מיומן בטיפול נמרץ. אנשים לומדים פה מיומנויות, מתגייסים, יושבים, קוראים ומנסים ללמוד. יש הרבה נכונות לעזור בפורומים בפייסבוק שרופאים חולקים עצות ויש פה קרקע מאוד פורה לשיתופי פעולה”.