ואז שוב בטוויטר, ימח שמו וזכרו, אני רואה ציוצים עוינים • טור זועם

מיכל גלר
|
י"א ניסן התש"פ / 05.04.2020 00:26
“הכבוד הזה של החרדים –  להורים לסבים ולסבתות – הקרבה הפיזית והרגשית הזאת, היא היא גם המלכודת מוות שהם נמצאים בה היום” • מיכל גלר, יזמית בניה, לא הצליחה להירדם בלילה בגלל מפלצות מקלדת ונשרי הטוויטר

אז חברים יקרים לא תאמינו. הייתי במיטה כבר, הסתובבתי מצד לצד, ופשוט לא יכולתי להירדם.

השעה 2:30 לפנות בוקר והחלטתי לקום, לצאת לסלון בשקט בשקט ולכתוב כאן למה לא נרדמתי.

באמת באמת לא מזיז לי אם תקראו או לא. אני אגיד את מה שיש לי להגיד. אם אשאר אחר כך עם 2 חברים בפייסבוק במקום 5000 זה סבבה לגמרי מבחינתי.

שושן פורים לפני שבועיים וקצת עמד יהודי עם זקן לבן ונשא דברים לעם ישראל על המצב, על מה צריך לעשות, ואני כדרכי הבזויה בטוויטר ריטטתי להנאתי בדאגה
ולפתע הבנתי שאני, מיכל גלר, מוצאת את עצמי בתוך מתקפת גיחוכים מטורללת על האיש הזה עם הכובע המשונה הפרוותי שיש לו על הראש.

היהודי הזה, שכל פשעו היה שהעיז לעמוד מול עם ישראל, כל כולו עם המסורת המטופשת שלו והעיז לומר ככה את מה שיש לו להגיד.

כן, בעברית לא הכי צברית שיש לא מחוספסת.

סבא רבא שלי, זלמן דב, היה חסיד סאטמר.  הוא נרצח עם סבתא רבא שלי, גולדה, ועם עוד תשעה ילדים שלהם מתוך 12 ועם הנכדים שלהם כולם, בגלל שהם היו יהודים, יחד עם כל יהדות אירופה.

לא ייתכן שיהודים במדינת ישראל, המדינה שלי, מלגלגים בכיכר העיר (טוויטר פייס, כמשל) על יהודי, כאחרוני הפולנים באירופה.

לפני כשנה פורסם בלמ״ס שתוחלת החיים הגבוהה ביותר בארץ היא בבני ברק.

אתם יודעים למה?

לא בגלל התזונה המיקרו ביוטית אורגנית נטולת גלוטן שהם אוכלים. לא בגלל שהם אוכלים קייל ליד הקפה של הבוקר. בגלל שיש להם נחת!

נחת מהילדים, מהנכדים, מהנינים. בגלל שהם מכובדים כמו מלכים, עטופים בנייר צמר גפן ולא עוברים לדיור מוגן מפונפן הרחק הרחק אי שם…

עכשיו אני אגיד לכם משהו: הכבוד הזה של החרדים –  להורים לסבים ולסבתות – הקרבה הפיזית והרגשית הזאת, היא היא גם המלכודת מוות שהם נמצאים בה היום
בשילוב ניתוק מטכנולוגיה.

שגרת היום-יום שלהם: יושבים מהבוקר ועד 10 בלילה כל יום על לימוד תורה, מגיל כלום וחצי עד זקנה, גם אח שלי, אבא ל 9 ילדים, לומד מהבוקר ועד 10-11 בלילה, כל יום ויום כבר 40 שנה, וגר בדירת 2 וחצי חדרים!

והוא האדם הכי מאושר שאני מכירה, והילדים שלו הם הילדים הכי מחונכים שאני מכירה, ואישתו היא הכי יפה בעולם,  וכל פעם שאני צריכה עצה טובה אני מתקשרת אליה.

הפכנו למפלצות מקלדת, לנשרי טוויטר צייצנים בשקל. כולם יודעים מה מגוחך, כולם ברור להם מה נכון ליהודי הזה, איך הוא צריך להיראות, מה הוא צריך ללמוד,
איפה הוא צריך לגור.

תקשיבו טוב, אתם יודעים שיש אנשים שבחיים שלהם, מהיום שהם יודעים לקרוא למעט חולי, לא יודעים מה זה להתפלל שלא במניין? אתם יודעים איזה כאב לב זה?
איזה קשה זה? להתפלל יחידי בבית בשבת בלי קריאה בתורה? זה ס ו ף ה ע ו ל ם !

אתם יודעים!

כי אתם בטוחים שזה שיש שר בריאות עם פרווה על הראש זה, זה מפריע בעין.

אז אני אומרת לכם חברים, שיש אנשים בעולם שחושבים שלקעקע את כל הגוף ולחורר אותו בשילוב קרחת וזקן, זה פחות הגיוני מלשים כובע מוזר על הראש.

ואזזזז, בנוסף להכל, התחילה להתבהר התמונה הקטסטרופאלית בבני ברק. כל מיני סיבות שכולם-כולם, באמת לא בכוונת תחילה לא לציית להוראות, הביאו למצב הזה.

ויש אנשים שליטרלי לא יהיה להם מה לאכול, והם לא יוצאים מהבית, והם מבינים את זה, והם צריכים עזרה. ואז שוב בטוויטר, יימח שמו וזכרו, אני רואה ציוצים
של…

שיסתדרו לבד המשתמטים האלה
שיתגייסו לצה״ל
שיפנו לרבנים שלהם
שליצמן זה עם הפרווה על הראש יעזור להם

ואני חושבת לעצמי בשעה  3 בלילה – חלאאאס! דיי עם הצביעות הזאת.

מה אכפת לכם? תפסיקו כבר לחשוב שאתם יודעים הכל. כל אחד ילמד מה שבא לו, הם לא יגידו לכם מה ללמוד, ואתם לא תגידו להם מה ללמוד.

רק לידיעה, חרדי שרגיל ללמוד מהבוקר ועד 10 בלילה, בשנה אחת משלים את כל הלימודי ליבה. סבבה?

אנחנו חיים בעולם שטחי. מה זה שטחי? פלטה. עולם של בוטוקס ודאק פייס טיק טוק ומיק מק, מצקצקים במקלדת ממרומי הדירות עם המרפסות. על מי? על מי תגידו לי? על אנשים שבחרו בחיים של צניעות דלות בשביל לשבת ללמוד תורה?

אתם יודעים שיש אנשים שקונים קוטג׳ רק בשבת כי זה יקר וקורנפלקס רק בראש חודש? קונים אייס קופי אחד לשלשה ילדים?

אז אני לא יכולה עם הבריונות הזאת יותר, פשוט לא מסוגלת.

אני הייתי קצינה בצה״ל, שילמתי מחירים כבדים עבור הבחירות שלי בחיים. שוויון בנטל חייב להיות כאן עם כל המגזרים, גם הציבור הערבי.

עד אז, שחררו אותי מהצביעות הזאת, מי שצריך ללמוד לימודי ליבה כאן זה עם ישראל.

יש לכם לב. תתחילו להשתמש בו. יש הוראות הפעלה: ואהבת לרעך כמוך.

 

• מיכל גלר, נשואה לדובי, אמא ל-7, תושבת הגולן, יזמית בניה