סגר? חסר רק הטלת כרוזים ממטוס קרב ושתבצעו את נוהל ‘הקש בגג’

שמי יוחאי דנינו, בן 30, נשוי, אב לחמישה ילדים בלי עין הרע, ותושב בני ברק.

בשגרת החיים – זו שהייתה כאן עד פורים – אני לומד בכולל, ועובד למחייתי כעורך ראשי בעיתון ‘יום ליום’.

מאז פורים הכל השתנה. מגפת הקורונה התפשטה ועוד בטרם התקבלה ההנחיה הרשמית ממשרד החינוך, סיכמתי עם אשתי שהילדים נשארים בבית ולא הולכים למוסדות הלימודים שלהם.

זה לא פשוט להשאיר ילדים בבית, אתם בטח מבינים את זה. אבל אנחנו עושים את זה חודש – ותתפלאו – אנחנו אפילו מסתדרים עם זה.

הרחובות ריקים למדיי, באופן שהפתיע גם אותי. לא חשבתי שככה יפנימו את ההוראות ובכזו צייתנות. מה שכן – אנחנו לא מסתדרים עם מה שקורה כאן בשבועיים האחרונים, מאז שהחלו הדיבורים על סגר.

זה התחיל כמעין חצי בדיחה, אבל לאט לאט התחלתם להאשים אותנו בהפצת הנגיף, בדיוק כפי שהאשימו את היהודים בגרמניה הנאצית – וייסלח לי חבר הכנסת ישראל איכלר שאני משתמש בזכויות היוצרים שלו.

העליהום התקשורתי והממסדי גבר מיום ליום, ואת כל מה שאנו – אנשי התקשורת – ניסינו לעשות, כדי שיקפידו על הנחיות משרד הבריאות, אתם הרסתם, בהדלפות יומיומיות על הסגר הקרב. לא הלך לכם? טוב אז מטילים סגר רק על בני ברק. לא קרה? אז ייקרה מחר.

אתם אולי לא הבנתם, אבל בכך עשיתם את כל מה שיכול להיות גרוע: גרמתם לבהלה המונית כבר שלושה שבועות. הסופרמרקטים קורסים, שירותי המשלוחים כבר לא קיימים בכלל. ואתם? ‘תטילו סגר’.

חסר רק להטיל כרוזים באמצעות מטוסי קרב ולבצע את נוהל ‘הקש בגג’. הרי אנחנו רק חרדים, ואתם יכולים להפיל בניינים על יושביהם בכיף – וגם תקבלו גיבוי מיחצ”נים שהתברגו לתפקידים בכירים בתקשורת החרדית.

הטענה שלי היא גם כלפי אותם פוליטיקאים חרדים שנבהלו מהשיח התקשורתי וקראו להטיל סגר על בני ברק.

שלא תבינו לא נכון. אני בעד סגר, אבל לא רק על בני ברק אלא על כל המדינה; לא רק מהבוקר אלא כבר מלפני שבועיים. אבל רק בני ברק פתאום חייבת בידוד?

נגיד שההחלטה שלכם צודקת להטיל סגר רק על בני ברק (אגב, קריית יערים הסתדרה מצוין גם ללא סגר והשתלטה על הנגיף), אבל תחשבו קודם כל מה עושים עם התושבים.

•

שרי הממשלה, יצאתם בכותרות על סגר, אבל למה לא שמעתי אף לא אחד מכם שדורש פתרון לאוכלוסייה הכלואה בבתים כבר זמן רב. מדוע לא שמעתי אף אחד מכם דורש פתרונות לאוכלוסייה האזרחית בבני ברק שרק מבקשת לאכול?

אני דן אתכם לכף זכות. אתם לא באמת יודעים מה קורה בבני ברק, אבל אני רוצה להסביר לכם: בזמן שבכל שכונה נורמלית בעיר מעורבת יש סופר-מרקט המשתרע על פני מאות מ”ר, בבני ברק קיימים רק שלושה כאלו, ועוד מינימרקטים פזורים בפינות הרחובות.

עכשיו נסו לתאר לעצמכם עיר של 200,000 (במילים: מאתיים אלף!) תושבים, שאמורים לערוך קניות לחג הפסח ואפילו ליומיום. אתם מבינים את העומסים הגדולים? יופי. עכשיו תחשבו מה קורה כשצריך להקפיד על כל הכללים.

עשרות אנשים ממתינים בתורים ארוכים, במשך שעות, בשמש הקופחת – רק כדי לרכוש מצרכים חיוניים.

לאורך כל הזמן אתם טוענים שבבני ברק נדבקים הרבה יותר. נו בטח. אין לנו סופרים, אין לנו איפה לעשות קניות ועד שכבר מצליחים להיכנס – יוצאת הנשמה. עכשיו תדמיינו בראשכם מה קורה כשמגיע הזהב הלבן (קרי: ביצים). עשרות נגיפים מתעופפים באוויר.

שרי הממשלה וגורמי החירום הנכבדים: החלטתם להטיל סגר על העיר כדי שאחרים לא ייכנסו או שאנחנו לא נצא וכך הנגיף לא יתפשט? אין בעיה, אבל קודם כל תבדקו שאתם ערוכים לספק לנו את העזרה המינימאלית. להצהיר הצהרות בתקשורת ולהנחית הוראות מלמעלה, זה הכי קל.

הקושי האמיתי מתחיל בביצוע ההוראות.

אז לפני שמנחיתים הוראות, חייבים לבדוק האם ניתן ואיך לבצע. אלא אם כן, אתם לא באמת דואגים לשלומנו ואין לכם בעיה שכולם ימשיכו להסתובב בעיר, העיקר שלא נצא ממנה. נו, פוליטיקאים לא יקרים, חלק מכם אולי גם לא יצטער אם יהיו פחות חרדים בבני ברק, ביום שאחרי המגיפה.