אני ממוגן עד הסוף? •  חובש מד”א מבני ברק עם 10 תובנות על המחדל

אמש צעקו הכותרות על כמות הנדבקים החרדים ושיש להטיל סגר על בני ברק. הסגנון ברשתות החברתיות הפך, בחלקו, אנטישמי ובחלקו מסביר ומצטדק. כל אחד מהפוזיציה שלו, אך יתכן שזו הקונספציה – מלחמת יום כיפור של החברה החרדית .

ראש העיר של בני ברק אמר לא להטיל סגר על העיר כי זו תהיה מכת מוות. לא יהיה גטו בבני ברק, אמר. גם שר הפנים הרב אריה דרעי הכריע שלא יהיה סגר.

מנגד, השר לביטחון פנים אמר בשידור חי, שתהיה אכיפה מוגברת בבני ברק, כיוון שאין ברירה: בנתונים רואים מובהקות ומקור הדבקה משמעותי בריכוזים חרדיים, אך לא רק.

ואם כל אחד מדבר מפוזיציה, אז אני רוצה לשתף אתכם מהפוזיציה שלי.

מאז תחילת המגיפה אני מתנדב יותר כחובש מד”א, יחד עם מתנדבים, ללא הבדל דת גזע ומעמד חברתי. הן במוקד קורונה של מד”א ובעיקר בשטח.

אני רוצה לשתף אתכם בכמה תובנות שלי:

א. אתמול סוף סוף הפנימו בבני ברק את המסר. הרחובות ריקים, כולם בבתים, יש משטרה ברחוב רבי עקיבא ואף צלמים שבאו לתעד את האירוע. יש הפנמה של הסכנה, אך רק עוד שבועיים מערכת הבריאות תוכל להעריך  האם יש משמעות להתנהגות הזו או שכבר איחרנו את הרכבת של בני ברק.

ב.  רוב הקריאות שלי ושל חברי מבני ברק, לפי הוויזה שקיבלנו ממגן דוד אדם, הם חשש לקורונה וזה אומר כמתנדב שצריך להתמגן. לובשים את אותם חליפות לבנות, מגיעים לבתים עם אנשים שיש חשש ופחד שהם נשאים של הנגיף, וכל מה שעובר לך בראש: האם אני ממוגן עד הסוף והאם אני לא מעביר את הנגיף אליי הביתה? בכל זאת, יש לי משפחה וילדים.

ג. וזה החלק הכואב ביותר עבורי כחרדי –   צורת התנהגות של הציבור בתחילת הדרך היא מקור הבעיה היום. כיוון שקשה להפחיד את הציבור החרדי, שבהגדרה יש לו מנהיג שאומר לו מה לעשות, וכל עוד ר’ חיים אמר “חלילה”, אז יהודי חרדי לא צריך להרהר אחריו, כי על כך הוא גדל.

ד. אני כן רוצה להרהר אחר הנכד שמציג את השאלה לאחד מגדולי הדור (שעפר אני תחת כפות רגליו), וטוען: אם היה לנכד קצת הבנה בגודל הסכנה, כבר מההתחלה השאלה הייתה אחרת ואין ספק שגם התשובה. והראייה שקבלת הקהל בבית ר’ חיים פסקה כבר בהתחלה ובצדק, כי הוא בקבוצת סיכון.

ה. ראש הממשלה כנראה זיהה את הסכנה בזמן, הוציא הוראות לשעת חירום, סגר את מדינת ישראל. כל העולם בהתחלה צחק עליו ואף מבית טענו שהוא עושה זאת לצרכיו הפוליטיים. המציאות, נכון להיום, היא שישראל היא במקום הראשון והנמוך ביותר בכמות הנפטרים ביחס לאוכלוסייה.

ו. בארצות הברית  הקהילה החרדית סופרת את המתים מהנגיף. מקווה ומתפלל שאני טועה והמספרים בבני ברק יהיו נס, אבל לפי הסטטיסטיקה הכיוון נורא.

ז. הוכח במגיפה העולמית כי הקטנת מעגלי ההדבקה היא המפתח להרוויח שלא יקרסו מערכות הבריאות . 14 יום בידוד הוא קריטי לעניין ואף אם לפי אפידמיולוגים מומחים אוכלוסיית העולם תדבק וגוף האדם יפתח חיסון טבעי, אך חלק משמעותי ישלם מחיר דמים יקר תרתי משמע. תמיד החוליה החלשה בשרשרת המזון משלמת את המחיר.

ח. יש הרבה סיבות למה יש הדבקה במגזר החרדי. לדעתי המהותית ביותר נובעת מהבסיס של השאלה: מי במרכז? בחברה המערבית, השואבת את מעמדה מערכים של אינדיבידואליזם, הפרט במרכז ולכן כאשר סוגרים את חדר כושר או את מקום העבודה, שרשת ההדבקה מתקצרת. אך בחברה החרדית, הקבוצה במרכז והמפגש עם הקבוצה הוא לפחות שלש פעמים ביום. תוסיף לזה את גודל המשפחה הממוצע, תוסיף את הצפיפות של בני ברק – ותקבל את הקטסטרופה שבדרך.

ט. את אתגר הקורונה אנחנו נעבור. אין לי ספק. שכן, בעתות משבר יש גם הזדמנויות יוצאות דופן, כמו שאומר המשפט הידוע: “כשהגלים מתחזקים החזקים מתגלים”. אך צריך ללמוד מהתקופה ומה אפשר לשפר.

י. אין לי ספק שאחרי המגיפה החברה החרדית לא תהיה כפי שאנו מכירים אותה, עד היום בצורת ההנהגה וההתנהגות, היחס למקור סמכות, נגישות למידע, ביחס למערכת החיסונית, קבוצות סיכון,  ליחסים בתוך המשפחה, ולגישה פטרנליסטית שחייבת להשתנות.

• הכותב הוא עו”ד חרדי פעיל בלשכת עורכי הדין. מומחה לדיני משפחה ומתנדב פעיל במד”א