לצאת לחופש אך לא לנקר עיניים

במלחמה בין מדינות אין יכולת לנהל קרב מבלי שיהא בצידו מערכה דיפלומטית. חוזקו של הקרב תלוי לא מעט בעורף וזה נוטה מצד לצד לפי נתוני דעת קהל הניזון ממקורות רבים. לעומת זאת, למדינות פרימיטיביות יש את היכולת לנווט דעת קהל כרצונם.

מדינת ישראל נמצאת כעת בקרב.  המלחמה הפיזית מורגשת בחלק מערי בעורף,  והיא מורגשת ביותר מדי משפחות שכול.

אולם בשונה ממלחמה בין מדינות המתבססת בדרך כלל על טריטוריה, או על אגו ושומרת על כללים בינלאומיים מינימליים, המלחמה בין מדינה לארגון טרור שונה לגמרי: הארגון אינו מחויב לחוקים בינלאומיים אך דורש אותם בעוז.

העורף הישראלי שמרגיש שאין כלים אמיתיים לפתרון מצוקות בטחוניות מול החמאס אינו מסוגל לקבל פיתרון שברובו דיפלומטי.  הוא חיב להרגיש שהדיפלומטיה מתחילה רק מנקודת ההכרעה הצבאית.

בין הזמנים בשביל אלול

גם אנחנו הציבור החרדי איננו יכולים להתעלם משדה הקרב.  השכנים שלנו נלחמים בעזה,  שריקות צבע האדום חולפות ליד הבתים שלנו ולא פעם נופלים טילים או חלקי טילים בבתים של האחים שלנו.

תחושת הערבות הישראלית תמיד יצאה מפיותיהם של גדולי הדור.  ערבות שבה אנו מחויבים לתת את החלק שלנו בתפילה ובריבוי זכויות.

בשבוע הבא ‘יום רביעי’ עולם הישיבות ובתי המדרש לאברכים יצאו לימי פגרה.  סביר להניח שכשם שבית המחוקקים הציוני יצא לפגרה שהוא פחות נזקק לה ולא ישנה,  כך גם בני הישיבות ואברכי הכוללים העמלים בתורה יצאו לימי פגרה,  לימי יציאה מהשיגרה, לתכנון הזמן הבא,  ללא שינוי. (גם אם הם יבטלו לעצמם את החופש אנחנו ככל הנראה לא נבטל)  אלא אם גדולי ומאורי הדור יורו לנו אחרת.

את הימים הללו אנו צריכים לנצל עד תום להחלפת כוח,  לשינוי אווירה,  לכל מה שיחזיר אותנו למקום הרגיל שלנו בא’ אלול באופן הטוב ביותר.

סביר להניח שבימים הללו עדיין ירעמו השמים בטילים,  שאחינו בית ישראל עדיין יהיו בצרה ובמקום סכנה.

מוטלת עלינו החובה לזכור זאת.  לזכור אותם ולעשות הכל בכדי לקדש שם שמים ולא להיפך חלילה. לצאת לנפוש אך לא לנקר עיניים.  לצאת לטייל,  אבל לשמור על האחריות – יותר מאי-פעם.  לא רק בגלל ‘ונשמרתם’ גם בגלל שאנשים אחרים יצאו למלחמה ואל לנו לגרות את עיני השטן ולחלל שם שמים.

יש לנו את ההזדמנות כן לשמור על השיגרה שלנו ועל מה שטוב בעבורנו בכל מחיר. אולם באם נעשה זאת נכון נקדש שם שמים.