הפוליטיקה היא אומנות הבלתי אפשרי.
ההתרחשויות הפוליטיות הדרמטיות היכו בהלם ובסנוורים את כל הפרשנים. נתניהו וגנץ פעלו כשני מקיאבליסטים אכזריים ומחושבים.
הראשון – נתניהו, פוליטיקאי בחסד עליון, מנוסה מאוד וקר-רוח. השני, בני גנץ, למד כי אם לא יהיה מקיאבליסט יסיים כאבי גבאי וייהפך לאפיזודה חולפת.
כמובן, הכל מותנה אם יחתם הסכם.
המנצחים הגדולים:
א. נתניהו:
נתניהו הוא ללא ספק המנצח הגדול. בשמאל עשו שימוש ציני בנגיף הקורנה כשאמרו: ‘העטלף שהציל את נתניהו’.
מי שהספידו אותו כבר 6 פעמים באמירות ״תם עידן נתניהו״, אוכלים את הכובע. צדק נתניהו כשאמר: ״אף פעם לא ראיתי קוקפיט עם ארבעה טייסים״.
נתניהו הצליח לפרק את כחול לבן. נתניהו הלך רחוק והתפשר וגם ניצל עד דק את מלחמת הגוג ומגוג בקוקפיט, כדי לשכנע את גנץ ללכת עד הקצה.
ב. בני גנץ:
המנצח השני הוא בני גנץ. גנץ הבין (מעט מאוחר אמנם) כי לפיד, יעלון וליברמן מונעים משנאת נתניהו נטו ומטרפדים כל אופציה לאחדות, אך גם לא רוצים את גנץ ראש ממשלה (מקינאה, והאמת גם מזלזול).
בני גנץ הפך למקיאבליסט בעל כורחו. לא הייתה לו ממשלת מיעוט והמנדט שניתן לו עומד לברוח לו מבין הידיים. בחירות רביעיות היו מבחינתו וידוא הריגה. הוא לא רצה לגמור כמו אבי גבאי.
ג. אזרחי ישראל:
רוב אזרחי ישראל, ועוד בעת הזו, רצו ממשלת אחדות אחרי 3 מערכות בחירות ושיתוק מסוכן.
המפסידים הגדולים:
א. איווט ליברמן:
מי שנתפס מזה שלוש מערכות בחירות כממליך מלכים/ממשלות הוא המפסיד הגדול. זה שגרר את ישראל ל-3 מערכות בחירות והתהלך כטווס בין האולפנים – מסיים כטווס מרוט נוצות. ועוד רואה איך המשפט שטבע ״סוף עידן נתניהו״ מתפוגג לו מול העיניים.
ב. לפיד ויעלון:
הם לומדים כי סופה של שנאה מטורפת וטירונות פוליטית להסתיים בקול ענות חלושה.
ג. הפרשנים:
אני מביט (ועוד אביט בהמשך) בפניהם של הפרשנים הפוליטיים באולפנים ורואה מימיקה של הלם. קשה להם מאוד להכיל את המחזה. את התרסקות ההספדים. ובמיוחד, את פניו של האבל הכי גדול – אמנון אברמוביץ (הנה עכשיו עם הרעל והסרקזם).
איך אמר לי חבר בטלפון? ״אלוקים נגע בנתניהו״.
• יואל ישורון, מרצה למדעי המדינה