חזקי טורנהיים מחזק: “מהניסיון שלי אני אומר לכם…”. מה? • צפו

עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע. צריכים לזעוק, ולהתענות כמו שפסק הרמב”ם בהלכות תענית כשיש צרות כמו דבר וכו’. יש מצבים ומאורעות בחייו של אדם, בהם הוא מרגיש שהשם יתברך ‘קורא’ לו. זה יקרה בדרך כלל כאשר מתרגש עליו אירוע יוצא מגדר- הטבע, כמו הקורונה רח”ל. האדם המאמין, שברור לו ללא כל ספק שהאירוע הבלתי- שגרתי הלזה הוא ‘קריאה’ מאת השי”ת, ו’פנייה אישית’ אליו.

אין סעיף ואין פריט אחד שאינו מושגח על ידו. הסיפור דלהלן משתייך אל סוג האירועים הברורים והשקופים, מהם ניתן להיווכח באופן היותר- גלוי ונחרץ, שכל מה שמתרחש בעולמנו, מושגח ומכוון מאת הבורא למטרה מסוימת. המדובר היה באברך תלמיד חכם, השוקד על תלמודו באחד הכוללים המובחרים של בני ברק, וחוזר לביתו לאחר שלושת ה’סדרים’ בשעה 11 בלילה.

ערב אחד, בעת שמיודענו הת”ח התכונן כבר לעלות על יצועו, לאחר יום- לימודים מייגע במיוחד, נשמעות דפיקות חזקות בדלת. הוא מביט על רעייתו, כתמה מי הוא זה ואי זה הוא הדופק בצורה כזו בשעה כל כך מאוחרת, אבל גם היא לא ידעה במי מדובר. לאחר שהדפיקות לא פסקו, פותח האברך את הדלת, ולתדהמתו הוא מגלה שני שוטרים חמורי- סבר הניצבים שם. למרות התדהמה שאחזה בו הוא מקדם אותם במאור פנים, ומזמינם להיכנס אחר-כבוד לביתו.

השוטרים, לעומת זאת, לא האירו לו את פניהם. ‘במה אוכל לעזור לכם’? – שואל בעל-הבית. והם משיבים ביבושת-פנים: ‘אתה עוזב עכשיו את ביתך, ונוסע אתנו למעצר’ – – – התדהמה שהיתה עד עכשיו על פניהם של הבעל ורעייתו, הפכה לאלם מוחלט. ‘מה קרה? מה עשיתי’? – נזעק האברך. על תווי-פניהם של השוטרים לא ניכרה התרגשות כלשהי, והם ממשיכים להשיב בקרירות אופיינית: ‘הנה לך צו של שופט על פיו נדרשנו לעצור אותך; גם לנו אין שום מושג במה מדובר’. אשתו של האברך, והילדים שהספיקו בינתיים להתעורר משנתם, פרצו בבכי, והוא-עצמו אמר לשוטרים שאין כל ספק שהם טעו בכתובת, אבל השוטרים שדרכם אצה להם לא התחשבו במאומה, ודרשו מבעל הבית להתלוות אליהם לניידת המשטרה שהמתינה למטה, עם חלונות מסורגים, בה מובילים את החשודים לבית המעצר. ‘תיאלץ להמתין בסבלנות עד מחר בשעה 8 בבוקר, אז יביאו אותך בפני שופט, שיגלה לך במה הינך חשוד’, אמרו השוטרים.

כשראה הת”ח שכלה ונחרצה עם השוטרים להביאו למעצר, הבין שגזירה היא מאת ד’, והרגיע את עצמו בכך שכל מה שעושה הקב”ה, לטובה הוא עושה, ובוודאי שיש לכך סיבה שהסתבבה מן שמיא. הוא נטל עימו את הטלית והתפילין שלו, ניסה להרגיע את בני ביתו, והלך עם השוטרים. כשהגיעו לבית המעצר, הובל האברך לאחד החדרים, והשוטרים אמרו לו שמחר בבוקר יקראו לו להגיע אל השופט.

בחדר שאליו נכנס, הוא פוגש אדם נוסף הממתין אף הוא למשפטו. האברך מנסה לפתוח עימו שיחה, ושואל על מה ולמה עצרו אותו, והאיש משיב לו בקצרה: ‘כי נתתי לכלתי המאורסת לי שתי סטירות חזקות’… הוא מגלה שהשכנים ששמעו על הסטירות שקיבלה הכלה, החליטו להזמין את המשטרה, וזו עצרה אותו מיידית. ומדוע סטרת לכלתך? – שאל הת”ח. כי גם היא סטרה בחוזקה לילד קטן, לכן החלטתי ללמד אותה לקח ולהשיב לה כגמולה – השיב העצור. והאם השידוך ביניכם התבטל בעקבות זה? – התעניין האברך, ובן-שיחו השיב בשלילה, וסיפר שהשידוך ממשיך להתקיים.

כשהת”ח –העצור ניסה לשאול מי הוא הילד הזה שכלתו הרביצה לו, נחשף בפניו פרט מדהים. ילד זה הוא בנה של כלתי, שהיתה נשואה בזיווג ראשון לאח שלי, סיפר השכן לתא-המעצר. לפני זמן- מה נפטר אחי, וכיוון שאני מאוד דומה לו, החל הילד הזה להימשך אליי, והוא מאוד רוצה שאטפל בו ואתייחס אליו כאבא, עד שהחלטתי להינשא לאשתו-של-אחי, ולשמש לו כאבא לכל דבר. למשמע הדברים הללו, נתקף האברך בהלם. הרי מדובר באיסור דאורייתא של אשת-אח! האם הינך יודע את גודל האיסור שאתה עומד לעשות? – הזדעק הת”ח, אבל לא היה נראה שהאיש היושב למולו מתרגש למשמע הדברים…

הרי בנישואין אלה אני מייבם אותה! – ניסה האיש להפגין את ‘ידיעותיו’. האברך מנסה להסביר לו שמצוות הייבום חלה רק במקרה שאחיו שנפטר לא השאיר אחריו ילדים, אבל כאשר יש ילדים – חל איסור אשת-אח, אולם האיש לא התייחס לדברים, ואף מילא את פיו בצחוק, ואמר שמבחינתו זה לא משנה אם יש ילדים, או אין… נעצור כאן לרגע, ונאמר שהאברך כבר ידע ב-מ-ד- ו- י-ק מה המשימה העומדת לפניו בזה-הלילה!!! הוא כבר הבין למה באו השוטרים לעצור אותו על לא עוול בכפיו!! ואדרבה, כיוון שידע מדוע נשלח לכאן, הבין שיש סיכויים רבים שמשימתו תיצלח. הרי לא סביר להניח שהשי”ת יגלגל דבר כל כך לא שגרתי, וישלחנו אל תוך בית המעצר, אלא אם כן נתן בידו כוח לשכנע את האיש שלא להינשא.

ואכן, גם למשמע תגובות-הצחוק של האיש, לא התייאש הת”ח, והחל לשכנעו שלא להינשא לאשת אחיו. השניים לא עצמו את עיניהם במשך כל הלילה, אלא ישבו ושוחחו בתא המעצר, כשאברך מגייס את כל כישוריו על מנת להביא את בן-שיחו לידי החלטה שלא להינשא! בסופו של המשא- ומתן שנמשך לאורך שעות, הצליח הת”ח במשימה הקשה, והלה הסכים לסגת מכל הענין. עד כאן הקפה ראשונה.

ומה קרה לאחר מכן? בשעה 7 בבוקר, כמה דקות לאחר שהשניים סיימו את שיחתם הממושכת, נכנס קצין משטרה בכיר לתא המעצר, ופונה אל מיודענו הת”ח, ומודיע לו שהוא משוחרר – – – ‘אני מצטער מאוד על התקרית ועל הטעות שחלה בעניינך; השוטרים התבקשו לעצור אדם בשם רובינשטיין, וכיוון ששמך דומה מאוד לשם זה, הם טעו ועצרו אותך’, התנצל הקצין. האברך ניתר ממקומו כנשוך- נחש, וביקש להגיב על הבשורה ששמע בזה- הרגע. העומדים מן הצד היו בטוחים שהוא מתכונן להודיע לקצין על תביעה שהוא עומד להגיש נגד המשטרה בגין הצער שנגרם לו. אבל, כבר אמרנו, ראשו של יהודי מאמין פועל אחרת. ‘הדבר היחיד שברצוני לומר לך, אדוני הקצין, הוא, שבעוד שאתה התבטאת לאמר שהיתה לכם טעות, אני רוצה להודיע כאן שלא היתה זו טעות כלל וכלל. מי יודע אם המצווה הגדולה הזו, של מניעת-חטא כה חמור, היתה מתגלגלת לידי במקום אחר, ובהזדמנות אחרת’, אמר האברך, וסיפר לקצין את אשר אירע לו בשעות הלילה בתא המעצר.

ועכשיו נחשוב לרגע: אם הת”ח החשוב ההוא, היה מתרגז על מה שאירע לו, ולא היה מוכן לקבל עליו דין שמים באהבה, הרי בכך הוא היה מנטרל מעצמו את כל הטעם של המצווה הגדולה שניקרתה לפניו, ואולי אף לא היה מסוגל, מרוב רוגזו וכעסו, לשוחח עם האיש ההוא, והמצווה היתה נשמטת מידיו לגמרי! רק מפני שידע את אשר לפניו, והבין שיש כאן מהלך שמיימי, ובשל כך נותר רגוע ושליו, היה באפשרותו למלא את המשימה הכל-כך חשובה שגלגלו אליו מן השמים (ברכי נפשי).

ואני הקטן מוסיף ע”ז בשם חז”ל עוד נקודה חשובה למחשבה, יותר משנה שלימה, אנשים מושחתים כמו רון קובי מטבריה שר”י ורמי מפתח תקוה שר”י הרימו יד נגד בורא עולם והתורה הקדושה ואין פוצה פה ומצפצף. תושבים רבים זעקו כי הם רומסים את השבת הקדושה וקראו לעם לבוא ולעזור במלחמה נגדם, ועולם כמנהגו הולך. אפילו חכי”ם חרדים מש”ס ויהדות התורה אגודה דגל וכו’ לא מחו כלל וכלל!!! זה חילול השם שאפילו אין מיתה מכפרת רח”ל! כשיש בחירות אזיי הפריפריה מעניינת אותם ופונים לתושבים לבחור בהם. כשרמסו את השבת, לא הגיעו לחיזוק המוני ולא זעקו או התענו כנגדם. ד’ ירחם על עמו ישראל. צריך להתחזק בצניעות ותורה הקדושה ולהתפלל לבורא עולם… אנא, שמרו שבת קודש ונראה נפלאות בקרוב…